פרשת "פינחס" והפטרתה – עניינים לשוניים

הפרשה: במדבר פרק כה פסוק 10 עד פרק ל פסוק 1

ההפטרה: מתוך מלכים א פרקים יח יט

 

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עוסקים במילים שיש להן כמה משמעויות זרות לכאורה אחת לשנייה, ובכל זאת יש זיקה ביניהן.

משמעויות של נס

פרשת "פינחס" פותחת בדו"ח על מפקד משפחות השבטים שערכו משה ואלעזר הכהן בערבות מואב לפני הכניסה לארץ. וכאשר הדו"ח מציין את דתן ואבירם, צאצאי ראובן, הוא מזכיר את מקרה קורח ועדתו; וכך כתוב שם: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה, בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ; וַיִּהְיוּ לְנֵס (במדבר כו 10).

מה פירוש "ויהיו לנס"? רש"י אומר: "ויהיו לנס – לאות ולזכרון למען אשר לא יקרב איש זר לחלוק עוד על הכהונה". כלומר: על פי רש"י  נס משמעו כאן "אות, זיכרון".

אבל למילה  נס יש עוד משמעויות. האחת היא "מוט", למשל כזה שמתנוסס עליו דגל; לדוגמה: אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד, מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה (ישעיהו ל 17). משמעות אחרת של  נס היא "דגל"; לדוגמה: שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ לְנֵס (יחזקאל כז 7).

בלשון זמננו המשמעות השכיחה והעיקרית של המילה  נס היא "מעשה פלא, דבר שלמעלה מן הטבע". כמו בברכה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה. המשמעות הזאת נוספה ללשון רק בתקופת התלמודים, ואילו במקרא המשמעות "מעשה פלא" מיוצגת על ידי המילים  מופת או  נפלאות. לדוגמה: זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה; מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו (תהילים קה 5).

ארבע המשמעויות של המילה  נס שהצגנו למעלה –  אות, מוט, דגל, פלא – אמנם נבדלות אחת מהשנייה, בכל זאת אפשר לראות קשר משמעי ביניהן. המשמעות "מוט" מתקשרת למשמעות "דגל" בדרך פשוטה: הדגל מתנוסס על מוט. ולכן דגל נקרא גם נס. המשמעות "דגל" מובילה למשמעות "אות"; כי דגל משמש כאות וסימן. למשל: דגל שחור, דגל לבן, דגל לאום. המשמעות "אות"  מובילה למשמעות "מעשה פלא": יש הרואים בנס אות לקיומו של האל, או אישוש לקיומו של שליח האל (ראו ויקיפדיה, הערך  נס). לדוגמה, הנסים שעשה ה' במצרים ובמדבר הם (על פי המקרא) אותות ומופתים לקיומו ולכוחו; כמו שכתוב: אֲשֶׁר שָׂם בְּמִצְרַיִם אֹתוֹתָיו; וּמוֹפְתָיו בִּשְׂדֵה צֹעַן (תהילים עח 43). כלומר: נס הוא אות.

 

נפש ומובניה

ההפטרה לפרשת "פינחס" מספרת על בריחתו של הנביא אליהו מפני איזבל אשת אחאב מלך ישראל המבקשת את נפשו אחרי שהרג את נביאי הבעל; ועל חזרתו של אליהו לתפקידו כנביא. אבל ענייננו כאן אינו האיש אליהו אלא המילה  נפש, המופיעה (בנטיות שונות) חמש פעמים בשלושה פסוקים רצופים בתחילת ההפטרה. למילה  נפש יש כמה מובנים. ואכן בחמשת הפעמים המוזכרות לעיל היא מופיעה בשלושה מובנים שונים.

מובן אחד הוא זה המופיע בדברי איזבל לאליהו: כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם (מלכים-א יט 2).  נפש משמעה כאן האדם בכללותו; נפשך=אותך. מובן שני הוא זה המופיע בפסוק: וַיַּרְא [אליהו] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ (מלכים-א יט 3). הפירוש "מצודת דוד" אומר: "אל נפשו – בעבור למלט נפשו". כלומר: נפשו=עצמו.

מובן שלישי מופיע בפסוק וַיִּשְׁאַל [אליהו] אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת (מלכים-א יט 4). "מצודת דוד" מבאר: "וישאל – שאל מה' לקחת נפשו ולמות בידי שמים". כלומר נפשו= חייו. ויש ל נפש עוד מובנים שכיחים; כמו: "דמויות במחזה" ("במחזה הזה יש שלוש נפשות עיקריות") ; החלק החושב והמרגיש של האדם ("יש לו נפש סוערת").

מובניה של המילה  נפש שהזכרנו לעיל קרובים אחד לשני  – כולם עניינם חיוּת וקיימוּת – עד שלפעמים קשה להבדיל ביניהם. אבל ל נפש יש גם מובנים שאינם קרובים לכאורה לחיוּת; ובכל זאת אולי קשורים לתחום הזה.

משמעות אחת כזאת היא "הרחה" (מלשון להריח). לדוגמה: הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים (ישעיהו ג 20). על פי "מילון העברית המקראית" (של מ.צ. קדרי) "בתי נפש" הם כלי הרחה, ו נפש כאן משמעה הרחה. ומה הקשר בין חיוּת להרחה? אולי הקשר הוא באמצעות האף: האף הוא איבר ההרחה וגם איבר הנשימה והנשמה;  לדוגמה:  "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב 7).

משמעות אחרת של המילה  נפש שנבדלת מתחום ה"חיוּת", היא "צוואר". דוגמה: הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ (תהילים סט 2). על פי המילון של קדרי  נפש משמעה כאן צוואר. המים הגיעו עד הצוואר, עד אי יכולת לנשום. הצוואר קשור לנשימה, והנשימה קשורה לנפש.

משמעות נוספת כזאת היא "זכרון, מצבה למת". דוגמה: "רבי נתן אומר, בונין לו נפש על גבי קברו" (משנה, מסכת שקלים, פרק ב, ה). קשה למצוא קשר משמעות בין נפש במובן של חיוּת לבין  מצבה. אולי המשותף ביניהן הוא זכר המת: בעוד הגוף מתכלה לאחר המוות, הנפש ממשיכה להתקיים, למשל באמצעות זיכרונם של אנשים. והמצבה מייצגת את זכר הנפש.

 

(William Waterhouse, Lady soul of rose garden)