כל צבע – יהא זה אדום, צהוב, או אחר כלשהו – הוא תחושה שחש אדם כתוצאה של קליטת גלי אור באורך מסוים. אנחנו מניחים שלכולנו יש אותה תחושה כאשר אנחנו רואים עצם בצבע מסוים. כולנו מסכימים שצבעם של העגבנייה ושל הדם הוא אדום וצבעם של הים והשמיים הוא כחול; וכן שאר הצבעים. אבל לרוב הצבעים ולמילים המייצגות אותם יש משמעויות גם מעבר לצבע הפיזיקלי. צבעים עשויים לשמש כמטפורות למושגים כלשהם, כסמלים של רעיון או של קבוצה (עם, מפלגה), כהוראות פעולה, כאות אזהרה ועוד. בעיון זה אנחנו מציינים משמעויות וסימולים עיקריים של הצבע הירוק.
מפליא הדבר, אבל המילה ירוק במשמעות של צבע (כמו למשל "עץ ירוק") לא מופיעה במקרא. אמנם מופיעות המילים יָרָק, יֶרֶק, וגם ירוׂק, אבל במשמעות של צמחים – דשא, פרי האדמה, או צמח מרעה. לדוגמה: כִּי יָבֵשׁ חָצִיר, כָּלָה דֶשֶׁא, יֶרֶק לֹא הָיָה (ישעיהו טו ו). לעומת זאת דווקא הצבע ירקרק כן מופיע: וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר […] נֶגַע צָרַעַת הוּא (ויקרא יג מט). כלומר ירקרק במקום הזה קשור למחלה. גם בתלמוד הצבע הירוק מוזכר בקשר לעניין לא טוב. בתלמוד הבבלי (מסכת כתובות, דף ק"ג, עמוד ב') כתוב: "כשחלה רבי, נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה. אמר לו: רבי מפני מה אתה בוכה? והתניא [אומר]: מת מתוך השחוק סימן יפה לו, מתוך הבכי סימן רע לו; פניו למעלה סימן יפה לו, פניו למטה סימן רע לו; …; פניו ירוקין סימן רע לו, פניו צהובין ואדומים סימן יפה לו …".
על פי בראשית רבה פנים ירוקות הן סימן לכעס. איך? בספר בראשית (יד יד) כתוב וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו [לוט] וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ. ובראשית רבה (פרק מ"ג) מפרש את הביטוי "וירק את חניכיו" כך: "ר' יהודה אומר: הן [חניכיו של אברם] הוריקו פנים כנגד אברהם. אמרו [החניכים]: הרי מלכים [למשל מלך סדום] לא יכלו לעמוד בהם [באלה ששבו את לוט] ואנו יכולים לעמוד בהם?!". ויקיפדיה אומרת (בין שאר דברים): ירוק הוא סמל לקנאה, והביטויים "ירוק מקנאה" ו"הוריקו פניו" מדגימים את המשמעות הזאת.
בארץ ישראל הציונית המושג ירוק מייצג בדרך כלל ערכים חיוביים. בשנות החמישים להקת הנח"ל שרה שיר שנקרא 'ירוק ירוק זה לא שם גנאי' (המילים של מאיר מוהר והמנגינה של דב זלצר). הרעיון הכללי בשיר הזה הוא ש ירוק אולי נחשב אצל אלה או אחרים כשם גנאי, ככינוי לטירון שלא מכיר את העניינים; אבל אצלנו ירוק הוא תואר מכובד שמייצג את הטבע ואת החקלאות. הבית החוזר בשיר הזה הולך כך: "ירוק, ירוק זה לא שם גנאי / ירוק זה שם טוהר וחסד / שם כבוד שפורח בגיא / ועולה מחלקת האספסת. / ועל כן, ועל כן רבותי / ירוק זה לא שם גנאי". ויש עוד שירים, בעיקר מלפני קום המדינה, שבהם הירוק מסמל את הטבע, את ההתחדשות הציונית, את ההתיישבות על האדמה. הנה שתי דוגמאות.
ט"ו בשבט היה (ועודנו) החג הירוק, גם אם לא כינו אותו כך. יצחק שנהר כתב את המילים ויואל וֶלבֶּה הלחין את המנגינה של השיר הבא ששרנו בילדותנו: "גם בעיר וגם בכפר / ילד קום ישכים, / ויצא לגיא ולהר עם שתילים ירוקים. / זה היום ניטע ונשתול / ונכה פה שורש. / עוד שנה ועוד שנה – / והנה פה חורש." שיר ילדים תמים לכאורה, אבל צפונות בו משמעויות ציוניות. למשל: השתילים הירוקים הם מטפורה לבני העם החוזר לארצו ונאחז באדמתו ("נכה פה שורש"). הביטוי "זה היום" מתכתב עם הפסוק בתהילים זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בו (קיח כד)ֹ.
שיר אחר שנושא את בשורת הירוק ידוע כשיר שאברהם הרצפלד, מאבות ההתיישבות העובדת, היה שר בעת שהיה נפגש עם חלוצי התיישבות, ובפרט בעת עליית יישוב חדש על הקרקע. השיר נקרא "שורו הביטו וראו"; המילים והמנגינה הם של זלמן חן. הבית החוזר הולך כך: "את, מכוש, טוריה וקלשון / נתלכדה בסערה / ונדליקה שוב / שוב את האדמה / בשלהבת ירוקה". מילים רוויות משמעות, סמלים ומטפורות.
בתרבות העולמית, ומתוך כך גם בעברית, המושג ירוק קיבל בעשורים האחרונים משמעות חדשה – הוא מבטא מכלול של עניינים הקשורים להגנת הסביבה: הגנת כדור הארץ, הגנת הטבע, מניעת זיהום אוויר, מִחזור, חיסכון באנרגיה ועוד. ויש ארגונים ירוקים ומפלגות ירוקות ואידיאולוגיה ירוקה ותעשייה ירוקה ובתים ירוקים ושאר ירוקות.
יש עוד עניינים שהירוק מייצג, ונזכיר בקצרה רק שלושה: הצבע הירוק מסמל "אפשר לנוע, להתקדם" (רמזור ירוק), או "הכול תקין" (נורית ירוקה). הצבע הירוק הוא מסמלי האיסלם, ותחת הדגל הירוק המוסלמים כבשו חצי מהעולם העתיק; ואכן בדגליהן של רוב המדינות המוסלמיות מופיע מרכיב ירוק כלשהו. קו שביתת הנשק ששימש כגבולה של מדינת ישראל עד 1967 נקרא "הקו הירוק".
בְּעִבְרִית 