אמת ואמונה – צירופים מחורזים

אמת ואמונה – צירופים מחורזים

צירופי מילים שנעשו מטבעות לשון – כמו בית ספר, עורך דין, דרך המלך, מצג שווא – הם תופעה נפוצה בלשון ויש בוודאי אלפים כאלה. ככלל, תפקידו של כל צירוף כזה הוא סמנטי – הוא מייצג משמעות זו או אחרת. אבל לפעמים לתפקיד הסמנטי מתלווה רכיב סגנוני; למשל חריזה. יש כמה אופני חריזה בצירופי מילים. אופן אחד, שאפשר לקרוא לו "חריזה רגילה" או "חריזה סופית" (חריזה של סופי המילים) הוא זה שמופיע למשל בצירופים הבאים: בוקה ומבולקה; גלגל המזל; חור שחור; צמד חמד; פינוי בינוי; שֶׂכר מכר; רשת מורשת; שצף קצף.
אופן אחר, צנוע יותר אבל נפוץ יותר, הוא זה שמופיע למשל בצירופים האלה: אמת ואמונה; דין ודברים; חוד החנית; חן וחסד; שוד ושבר; שישו ושמחו. באופן החריזה הזה בראש שתי המילים עומד אותו עיצור (זאת כאשר מתחשבים רק במילים עצמן, ללא ה"א היידוע או ו"ו החיבור). מאחר שלא מצאתי אזכור של אופן החריזה הזה בתוך רשימות סוגי המצלולים והחריזות, אני מציע לקרוא לו "חריזה תחילית (חריזה של תחילת המילה). לפי טעמי, לחריזה כזאת יש חן סגנוני לא פחוּת מזה שיש לחריזה הרגילה. ונראה שכמו אצל הצירופים בעלי החריזה הרגילה, גם אצל אלה חִנם הסגנוני סייע להיווצרותם ולשרידותם בלשון.
גם שמות של בני אדם הם צירופי מילים, וגם אצלם אפשר למצוא חריזה תחילית. למשל בשמות של שחקני קולנוע: שם הבמה של נורמה ג'ין מורטנסן הוא מרילין מונרו; שם הבמה של גרטה לואיזה גוסטפסון הוא גרטה גרבו; שם הבמה של אנה מיה בולוק הוא טינה טרנר; שם הבמה של הנרייטה שרלוט קמינקר הוא סימון סיניורה; ושם הבמה של סימון רֶנֶה רוסל הוא מישל מורגן. ויש גם ספרים עם שמות מחורזים; לדוגמה, ג'יין אסטן השתמשה בחרוז תחילי בשמות שניים מהרומנים הידועים שלה: Sense and Sensibility ו-Pride and Prejudice . וחיים ויצמן כתב ספר זיכרונות ששמו "מסה ומעש".
כמה צירופים בעלי חריזה תחילית רווחים בלשון ואלו הם? המילונים ומנגנוני החיפוש למיניהם לא מספקים דרך שיטתית לאיתור צירופים כאלה, אבל יש כנראה די הרבה. אני עצמי עמלתי ודליתי כחמישים מהם, והם מובאים בסוף העיון.
אופן אחר של חריזה בצירופי מילים הוא זה שבו העיצור הראשון של המילה השנייה זהה לעיצור האחרון של המילה הראשונה. לדוגמה: שודד דרכים; דגל לבן; כפל לשון; גן נעול; פרץ וצווחה. החרוז הזה, שאפשר אולי לקרוא לו חרוז אמצעי, פחות בולט מהחרוזים שציינו קודם, בכל זאת, לפי דעתי, גם בו יש חן.

הנה חרוזים תחיליים שמצאתי: אמת ואמונה; בנה ביתך; בני ברית; ברוך הבא; גב הגמל; גוי גמור; דין ודברים; דממה דקה; חד וחלק; חוד החנית; חוזר חלילה; חיל חלוץ; חכמי חלם; חן וחסד; חס וחלילה; חרב חדה; טעון טיפוח; מזון מהיר; מחלה ממארת; מכת מנע; מקח וממכר; משא ומתן; משחק מכור; נחש הנחושת; נע ונד; סוכן סמוי; עבודה עברית; עגלה ערופה; עד עולם; עם עולם; עֵרום ועריה; פי פחת; פניית פרסה; פצע פתוח; פתחון פה; פתע פתאום; צרה צרורה; צרכי ציבור; קבלני קולות; קול קורא; קן הקוקייה; קצר וקולע; קרש קפיצה; רוח רפאים; רוח רעה; רחוב ראשי; שבת שלום; שד משחת; שובר שוויון; שוד ושבר; שומו שמיים; שוקת שבורה; שיג ושיח; שישו ושמחו; שמועת שווא; שמחה וששון; שמיר ושית; שקט ושלווה; תלמוד תורה.

והנה צירופים בעלי חריזה אמצעית: אבן נגף; אגם מים; אדון נכבד; ארץ ציה; גן נעול; גרם מדרגות; דגל לבן; חומה ומגדל; ים המוות; כחול לבן; כפל לשון; מעיין נובע; נשק קטלני; פרץ וצווחה; צפונה ונגבה; ראש שקט; שודד דרכים; שולחן נקי.

מודעות פרסומת

משפט ומשפט

משפט ומשפט

למילה כסף יש בשפה העברית שתי משמעויות: אמצעי תשלום, והמתכת כסף; ובשפה האנגלית יש לשתי המשמעויות האלה מילים נפרדות: money ו-Silver . דוגמה נוספת לאותה תופעה: בעברית למילה קרן יש כמה משמעויות (אור, כספים, פינה), ובאנגלית יש למשמעויות האלה מילים נפרדות (beam , fund, corner). מצבים דומים קיימים גם בכיוון ההפוך. למשל: room באנגלית; מקום, ו חדר בעברית. דברים כאלה הם עניין רגיל בין שפות, מאחר שכל שפה יוצרת את מילותיה בדרכה שלה.
אבל יש גם מקרים שבהם לשונות נוהגות בעניין הזה באופן דומה. נסתכל למשל על המילה משפט. למילה הזו יש בעברית שתי משמעויות עיקריות; האחת היא מתחום הדין (לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט; ויקרא יט טו) והשנייה מתחום הלשון ("המשפט שאמרת לא ברור"). והנה באנגלית ישנה המילה sentence, שגם לה יש אותן שתי משמעויות. קשה להניח שרק במקרה יש גם למילה משפט וגם למילה sentence אותן שתי משמעויות. ואם אין כאן מקרה מה יש כאן? ייתכן שבאופן בלתי תלוי גם הלשון העברית וגם הלשון האנגלית גזרו, על בסיס אותו דימוי, מילה אחת מתוך המילה האחרת; למשל על בסיס דימויה של הבעת דברים לחריצת דין. שימו לב שהפועל לחרוץ יכול להתייחס גם לדין וגם לדיבור (חרץ לשון); וכך גם הפועל לגזור (לגזור דין ולגזור מילים). אבל יש גם היתכנות אחרת, סבירה יותר. כפי שאפשר לראות במקרא, משמעותה הראשונה והמקורית של המילה משפט היא מתחום הדין; ורק בעת החדשה נוספה לה המשמעות השנייה, זו שמתחום הלשון. וייתכן שהשימוש במילה משפט גם לייצוג המשמעות הלשונית בא בעקבות המשמעות הכפולה של המילה sentence. דרך כזאת ליצירת מילים חדשות אכן קיימת בלשון העברית, והנה שלוש דוגמאות.
המילה טובין צורתה אמנם תלמודית אבל היא הומצאה רק בעת החדשה; ומילון אבן שושן מציין שגזירתה מהמילה טוב באה בעקבות השפה האנגלית, שבה המילה goods (סחורות) גזורה מהמילה good(טוב).
שפעת היא מילה חדשה, שכמו המילה influenza (שמה של המחלה בלועזיתׂ) גם היא נגזרה מהפועל להשפיע.
מימן – שמו בעברית של היסוד הראשון בטבלת היסודות – גזור מהמילה מים; וזאת בעקבות המילה hydrogen (שמו של אותו יסוד בלועזית) הגזורה מהמילה hydro (מים ביוונית).

ארץ, שמיים, ים

50863-large
'Joseph Mallord William Turner,'Study of Sea: Stormy Sky

מהן משמעויותיהן המקראיות של המילים  ארץ, שמים, ו ים? שלוש המילים האלה מייצגות כמובן עצמים קונקרטיים המהווים חלק מהעולם המוחשי. הארץ היא האדמה שמתחת לרגלינו; השמים הם החלל שמעל ראשנו; הים הוא הים הגדול שבני אדם שוכנים לחופו וגם משייטים בו. כדוגמה למשמעויות האלה אפשר לתת את ההיגדים המקראיים שלהלן:

ארץ: אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא (בראשית כג טו).

שמים: וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה (שמות ט י)

ים: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל … (יהושע ט א).

עם זאת, לשלוש המילים האלה, בעיקר כאשר הן באות ביחד, יש במקרא משמעות נוספת: הן מייצגות את כלל היקום. אם אדם בן זמננו יישאֵל מהם מרכיבי היקום הוא יענה "חומר ואנרגיה", או "אטומים ומולקולות", או "גלקסיות ושמשות", וכיוצא באלו תשובות מודרניות. אבל על פי המקרא מרכיביו של היקום הם הארץ, השמים והים; כפי שאפשר לראות בדוגמאות הבאות:

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם. (שמות כ י).

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ; יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ (תהילים צו יא).

גם בעלי החיים במקרא נחלקים בהתאם לכך: על הארץ – חיות; בשמים – עופות; ובים – דגים. כמו שכתוב: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א כח).

מאחר שהשתמשנו במילה  יקום על פי משמעותה היום, ראוי לציין שהיא אמנם מופיעה כבר במקרא, אבל משמעותה שם שונה.  יקום במקרא הוא כל הדברים – גם יצורים גם רכוש – אשר על פני האדמה. וכך כתוב: וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (בראשית ז ד). המילה המקראית הקרובה למילה  יקום במובנה העכשווי היא  תבל. לדוגמה: וַיֵּרָאוּ אֲפִקֵי יָם, יִגָּלוּ מֹסְדוֹת תֵּבֵל (שמואל ב' כב טז). וגם: לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ; תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ, אַתָּה יְסַדְתָּם (תהילים פט יב).

יחידות המידה של הזמן

איך נמדד משך הזמן ומהן יחידות המידה שלו?

הבסיס העיקרי (אם כי לא היחיד) לתפיסת משך הזמן ולמדידתו הוא המציאות האסטרונומית. מתוך כך אפשר להבחין בשלושה מעגלים של מושגי משך זמן, מעגלים שמוגדרים על פי הקשר שלהם (או חוסר הקשר) למציאות האסטרונומית.

במעגל הראשון נמצאים שלושה מושגים המייצגים את משכי הזמן האסטרונומיים של הפלנטה שלנו: יממה – משך הזמן של סיבוב אחד של כדור הארץ סביב צירו; חודש – משך הקפה אחת של הירח סביב כדור הארץ; שנה – משך הקפה אחת של כדור הארץ סביב השמש. שלושת מושגי הזמן האלה הם טבעיים, אובייקטיביים, ומוחשיים.  במעגל השני נמצאים מושגים שנוצרו על ידי חלוקה או הקבצה של משכי זמן אסטרונומיים: שעה, דקה, שנייה, שבוע, עשור, יובל, מאה (שנים). המושגים האלה הם המצאה של האדם והם אינם נובעים בהכרח ממציאות אובייקטיבית כלשהי. למשל, היה אפשר אולי לחלק את היממה לעשר שעות, לאלף דקות ולמאה אלף שניות; והיה אפשר אולי לקבוע  שהשבוע יהיה בן שמונה ימים או עשרה ימים. במעגל השלישי נמצאים מושגי זמן שאינם מבוססים על  משכי זמן אסטרונומיים, אלא על מציאות אנושית –  ביולוגית, פסיכולוגית, היסטורית וכדומה. לדוגמה:  רגע (זמן קצר שמשכו אינו מוגדר),  עת,  עונה,  דור,  תקופה,  עידן.

dc09be407a9196031d8f2280aa109be8
Memory of a Juorney, Rene Magritte.

מושגי המעגל הראשון והמעגל השני, בהיותם מבוססים על משכי זמן אסטרונומיים-אובייקטיביים, הם חדים ומדויקים; לפיכך הם משמשים בדרך כלל לציון משכי זמן מוגדרים היטב ולסימון ברור של נקודות או קטעים על ציר הזמן. לדוגמה: "יומיים לפני הפסח דיברתי אתו"; "הקונצרט נמשך שעה וחצי". לעומת זאת מושגי המעגל השלישי הם בדרך כלל עמומים: כשהם מציינים משך זמן, גבולותיו של המֶשֶך הזה אינם בהכרח חדים וברורים; וכשהם מסמנים מיקום על ציר הזמן, המיקום לא בהכרח מדויק. לדוגמה: "העת החדשה"; "עידן האינטרנט"; "תקופת התלמודים והמדרשים".

באילו תקופות נוספו ללשון (העברית) מושגי הזמן השונים? בדיקה פשוטה מעלה שבתקופת המקרא כבר היו קיימים המושגים הבאים:  יום (במשמעות של יממה, לדוגמה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, בראשית א ה); שבוע;  חודש; שנה;  עת;  רגע;  זמן; דור. בתקופת התלמודים נוספו המושגים  שעה;  עונה;  תקופה. בימי הביניים נוספה המילה  שנייה. ובעת החדשה: דקה [בימי הביניים הייתה נהוגה המילה  דק במשמעות של דקה];  יממה; עידן.

התמונה הזאת מצביעה על קשר, לפחות חלקי, בין מעגלי המושגים לתקופות הלשון: המעגל הראשון (האסטרונומי) היה קיים כולו כבר בתקופת מקרא. לעומת זאת מושגי משך הזמן שנוצרו על ידי חלוקה או הקבצה (המעגל השני), רובם נוספו בתקופת התלמודים או בימי הביניים.