צדיק ורשע -זוגות של מילים ניגודיות

צדיק ורשע -זוגות של מילים ניגודיות

הבה נסתכל על זוגות של מילים שמשמעויותיהן מנוגדות; למשל: צדיק רשע;  קרוברחוק;  חושך – אור. כאשר שתי מילים כאלה באות במשפט אחד, נשענות אחת על השנייה, הן מייצרות בדרך כלל משמעות מוּספת, שנבדלת משתי המילים כשהן לעצמן. יש סוגים שונים של משמעויות מוספות כאלה, הנה כמה מהם.

קצוות של מרחב. בסוג הזה שתי המילים מייצגות שני קצוות של מרחב, ולמעשה את כלל המרחב. לדוגמה: שִׁמְעוּ רְחוֹקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי; וּדְעוּ קְרוֹבִים גְּבֻרָתִי (ישעיהו לג יג). הקרובים והרחוקים הם קצוות של הקהל שהדובר מדבר אליו, קצוות שמסמנים את כלל הקהל הזה. [כל הדוגמאות בעיון הזה לקוחות מן המקרא, אולם יש בוודאי דוגמאות רבות גם בלשון הלא מקראית]. דוגמה נוספת: וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל (שמואל א' ל יט). משמעות דומה של קצוות נוצרת גם על ידי הזוגות  כף-רגל ראש; ראשון – אחרוןמזרחמערב. ויש כמובן עוד כאלה.

שני חלקים המצטרפים לשלם אחד. נסתכל על הפסוק: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר, וְקֹר וָחֹם, וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתו (בראשית ח כב). יום ולילה הם  שני חלקי היממה; קיץ וחורף – שתי עונות השנה; וכן יתר הזוגות שבפסוק. זוגות אחרים כאלה הם  שמים – ארץ; חושך – אורהר – בקעה; ים – יבשה.

ערכים אלטרנטיביים. בפני האדם עומדים ערכים מנוגדים והוא נדרש לבחור ביניהם. דוגמה: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע (דברים ל טו). עוד דוגמה: אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע (תהילים מה ח). דוגמאות נוספות:  אמת  – שקר; משפט – משפח; עבדות – חרות.

פעולות מנוגדות – יצירה והרס. ברהמא, וישנו ושיווה הם האלים העיקריים בהינדואיזם. ברהמא אחראי על היצירה, וישנו על השימור, ושיווא על ההרס. ושלושתם ביחד אחראים על מעגל הקיום שכולל גם יצירה גם שימור וגם הרס. רעיון דומה מובע בפרק ג' של קהלת; אלא שאצל קהלת האדם הוא שיוצר והורס. קהלת מונה ארבעה עשר זוגות של פעולות מנוגדות – יצירה והרס. כל אחת מזוג פעולות כאלה היא לגיטימית ואף נחוצה בעיתה: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ; עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא (פסוקים ב-ג). וכך עוד אחד עשר זוגות של פעולות מנוגדות.

מִנעד מצביו של האדם. נסתכל על הפסוק: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ (קהלת ב יד). החכם והכסיל  – זה ליד זה, זה לעומת זה – מסמנים את מנעד מצביו של האדם בתחום החוכמה. דוגמה נוספת: וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר; וְנִפַּצְתִּי בְךָ  בָּחוּר וּבְתוּלָה (ירמיהו נא כב). וכך גם זוגות המילים  צדיק – רשע (הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? בראשית יח כג); ראשזנב (וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב; דברים כח יג). דלעשיר; עבד – אדון.

מודעות פרסומת

חמישה סוגים של המחשות

חמישה סוגים של המחשות

כאשר מציגים או מסבירים באופן מילולי עניינים אלה או אחרים, ובעיקר כאשר העניינים האלה הם כלליים ומופשטים, משתמשים פעמים רבות בהמחשות. ככלל, המחשות יכולות להיות ויזואליות (למשל תמונה, שרטוט, וידיאו) או קוליות (איך עושה כלב? הב הב) או אף חישתיות ("תרגיש כמה הבד הזה חלק"); אבל בדרך כלל כאשר הצגת הדברים היא מילולית גם ההמחשות הן מילוליות. להלן אנחנו מדברים על חמישה סוגים של המחשות מילוליות: דימוי, דוגמה, מטפורה, מטונימיה, משל.

דימוי. על פי המילון למונחי בלשנות ודקדוק (של אורה רודריג-שורצולד ומיכאל סוקולוף) דימוי הוא "השוואת שני מושגים שונים באמצעות מילים כמו  כְּ,  כמו. לדוגמה: היא יפה כשושנה". זוהי בוודאי הגדרה נאותה, אבל נראה לי שהדברים יהיו ברורים יותר אם נאמר שדימוי הוא המחשה של מושג מסוים באמצעות השוואתו למושג אחר, דומה לו מבחינה מסוימת. דימויים הם אמצעי המחשה שכיח כבר במקרא; לא רק בשירה – גם בפרוזה. דוגמאות:  כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת (שיר השירים ב ב); וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים …וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים (במדבר יג לג); וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל, כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר (הושע יג ז). ודימוי בלשון זמננו: "הוא תקוע כאן כמו מסמר בלי ראש".

דוגמה. דוגמה היא המחשה וייצוג של קבוצה כלשהי באמצעות פרט ספציפי (או כמה פרטים) מתוך הקבוצה. ואכן כשנוקטים בהמחשה כזאת מקדימים ואמרים  "לדוגמה" (וגם "למשל"). לדוגמה: "בחקלאות של ימינו יש כמה וכמה גידולים שהיו נהוגים כבר בתקופת המקרא; לדוגמה: חיטה."

מטפורה. על פי ההגדרה שאנחנו נוקטים בה, מטפורה קיימת כאשר מושג מתחום אחד מיוצג על ידי מושג מתחום אחר. כשאנחנו אומרים "ראש ההר" אנחנו ממחישים את המושג (המרחבי) "הקצה העליון" באמצעות המושג "ראש" (הלקוח מתחום אברי הגוף). וכשאני אומר "אני מתפוצץ מרוב כעס" אני ממחיש את רגש הכעס שלי באמצעות מושג מתחום הפצצות.

מטונימיה. מטונימיה היא שימוש במושג אחד במקום מושג אחר, כאשר בין שני המושגים יש קרבת משמעות כלשהי. לדוגמה: במקום לומר "הממשל האמריקאי הביע הסתייגות" אומרים "וושינגטון הביעה הסתייגות"; במקום לומר  "שונא ישראל" אומרים "המן".

משל. על פי הגדרות מקובלות, משל הוא סיפור דמיוני קצר שיש בו מוסר השכל. וגם: משל הוא פתגם או מימרה שאפשר להשתמש בה לעניינים שונים. בלי להפחית מתקפותן של ההגדרות האלה, נראה שלמשלים יש פעמים רבות תפקיד נוסף: לייצג ולהמחיש סיטואציה מסוימת באמצעות סיטואציה מוחשית ומובנת יותר (אם כי דמיונית), השאובה מתחום אחר. כדוגמה אפשר להביא את המתכונת התלמודית, שבה, כדי להסביר עניין מסוים, תנא זה או אחר אומר: "משל למה הדבר דומה? ל…" . לדוגמה: "תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו … " (תלמוד בבלי, סדר זרעים, מסכת ברכות, דף יג, א גמרא).

מה המשותף לחמשת סוגי ההמחשות שציינו לעיל? נראה שלכולם יש מבנה כללי דומה, הכולל שלושה רכיבים: א. קיים מושג, בדרך כלל כללי ומופשט, שיש כנראה צורך להמחיש אותו; ואפשר לקרוא לו מושג המטרה. ב. יש מושג אחר, מוחשי וברור יותר, המשמש להמחשת מושג המטרה; ואפשר לקרוא לו מושג המקור. ג. למושג המקור ולמושג המטרה יש מאפיין משמעותי משותף שבגינו מושג המקור מיטיב להמחיש את מושג המטרה. הנה שלוש דוגמאות: בפסוק "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת" מושג המטרה הוא הרעיה; מושג המקור הוא השושנה; והמאפיין המשותף לרעיה ולשושנה הוא היופי, ההצטיינות. במשפט "אני מתפוצץ מרוב כעס" מושג המטרה הוא "כעס גדול", מושג המקור הוא "התפוצצות" והמאפיין המשותף לשני המושגים האלה הוא הסערה והטלטלה. במשפט "וושינגטון הביעה הסתייגות" מושג המטרה הוא "הממשל האמריקאי", מושג המקור הוא "העיר וושינגטון", והמאפיין שבגינו מושג המקור יכול להמחיש את מושג המטרה הוא מיקומו של הממשל בעיר וושינגטון

מסעדה מקראית – כיכר העיר

מסעדה מקראית – כיכר העיר

אוכל ומשקה כיד המלך, כולם כשרים ואין בהם טמא

תפריט
————————————————————
לחמים ומצות
מבחר לחמים על השולחן: סולת חיטים, שעורים, דוחן, כסמים [וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם; בראשית יח ה].
חלת לחם שמן [וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת; שמות כט כג].
רקיקים [וְרָקִיק אֶחָד; שמות כט כג].
מצות בנוסח מצרים [וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת; שמואל א כח כד].
פת טבולה בחומץ [וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ; רות ב יד]
————————————————————-
מאכלי חלב
כוס חלב ממותק בדבש [אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ; שמות ג ח]
חמאה בספל אדירים [בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה [שופטים ה כה].
חריצי חלב (גבינה) [וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף; שמואל א י זיח]
————————————————————
מנות ראשונות
צלחת יָרָק בשמן זית: קישואים, אבטיחים, בצלים, שומים [אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים; במדבר יא ה].
מרק בשר ישר מהפרור [הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר; שופטים ו יט]
נזיד עדשים או פול [וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים; בראשית כה לד].
ביצים מהמחבת [וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת; ישעיהו י יד]
————————————————————

בשרים
הבשרים עשויים באחת משלוש דרכים: כמעט נא, מבושל, צלי אש [אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם, כִּי אִם צְלִי אֵשׁ [שמות יב ט].
עגל מרבק על גחלים, כמעט נא [וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; שמואל א כח כד].
גדי עִזים עשוי טוב [וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים; שופטים ו יט] .
שה כבש בן שנה בתנור [שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים; שמות יב ה].
טלה חלב ביצהר, מבושל בכירים [וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד; שמואל א ז ט]
פרי הציידים: צבי או איל או יחמור [לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר; מלכים א' ה ג].
כל הבשרים מוגשים עם תוספות מפרי האדמה [וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה; דברים כו ב]
———————————————————–
דגים
דגי יאור על האש, עם בצל ושום [זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם; במדבר יא ה]
————————————————————-
עוף
שלו צלוי, בקצח או בכמון [וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו; במדבר יא לב].
ברבורים אבוסים בתנור [וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים; מלכים א' ה ג]
————————————————————
עוגות
עוגת סולת [מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת; בראשית יח ו]
עוגת שעורים [וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה; יחזקאל ד יב]
עוגת מצות אפויה [וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת; שמות יב לט].
עוגת רצפים (עוגה עשויה על פחמים לוהטים) [וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם; מלכים א' יט ו].
צפיחית בדבש [וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ; שמות טז לא].
לביבה חמה ומתוקה [תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת; שמואל ב ' יג ו].
אשישת תפוחים (עוגת פירות) [חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת; שמואל ב ' ו יט].
————————————————————–
יבשים, קלויים, מתוקים
סל צמוקים ודבלים [וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים שמואל א כה יח]
סל פיצוחים: בטנים, שקדים ואגוזים [בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים; בראשית מג יא]. [אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי; שיר השירים ו יא].
קלי (דגן קלוי) [וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי; שמואל א כה יח].
צפחת דבש [אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ; דברים ח ח].
————————————————————-
פירות
קערת פירות טריים: ענבים, תאנים, תמרים, תפוחים, רמון [הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ; יואל א יב].
————————————————————–
משקאות
כד מים חיים ממעיינות עין גדי
גביע יין (שישית ההין) מכרמי יהודה [וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת; ירמיהו לה ה]
נבל תירוש [וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב; יהושע ד יא].
עסיס מהרי תקוע [וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, עמוס ט יג].
כוס ממתקים [לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים; נחמיה ח י]

דרך ומשעול, כביש ומסלול

דרך ומשעול, כביש ומסלול

בימינו דרכים הן בעיקר כבישי אספלט שמכוניות נוסעות בהם. וכשרוצים לסלול כביש מביאים מכונות שונות וחומרים שונים וסוללים. אבל בארץ ישראל המקראית דרכים נועדו קודם כל ובעיקר להליכה – של בני אדם ושל בהמות. וזוהי כנראה הסיבה לכך שמושגים שונים הקשורים לדרכים מקורם ברגליים ובהליכה. אני מצאתי את הדוגמאות הבאות, ואולי יש עוד.
דֶּרֶך – לדרוך. משמעות אחת של הפועל לדרוך היא לצעוד, ללכת; לדוגמה: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל (במדבר כד יז). משמעות שנייה היא לרמוס; לדוגמה: וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע (עמוס ט יג). משתי המשמעויות האלה נובע הקשר הכפול בין דֶּרך ל לדרוך: דרך קיימת על מנת שידרכו-ילכו בה; והיא נוצרת (לפחות בימי המקרא) על ידי דריכה-רמיסה. ולצד הדרך (הכביש) העירונית יש מדרכה המיועדת להליכה.
משעול – שַׁעַל. אם נחפש רק בעברית המקראית לא נמצא קשר בין משעול ל שעל. משעול הוא שביל; לדוגמה: וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים – גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה (במדבר כב כד). ו שַׁעַל (במקרא) הוא חופן; לדוגמה: בְּשַׁעֲלֵי שְׂעֹרִים וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם (יחזקאל יג יט). אבל כבר בימי הביניים, ובוודאי בימינו, המשמעות העיקרית של שעל היא צעד, פסיעה, מדרך כף רגל ("על כל צעד ושעל"). ומכאן מתבקשת ההנחה שיש קשר בין משעול ל שעל, גם אם לא ברור איך ומתי נוצר הקשר הזה.
כביש – לכבוש. כביש היא מילה חדשה בעברית, ומקורה בשורש כב"ש. על פי מילון העברית המקראית המשמעות (הראשונה) של כָּבַש היא "דרך ברגלו"; לדוגמה: וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע (זכריה ט טו). הקשר בין לכבוש-לצעוד לבין דרך מומחש בשירה של רחל "אל ארצי": "רק עץ ידי נטעו / חופי ירדן שוקטים, / רק שביל כבשו רגלי / על פני שדות".
מסילה, מסלול – לסלול. במילון אבן שושן לפועל סָלַל יש שתי משמעויות הנוגעות לענייננו. הראשונה: כבש, התקין דרך על ידי יישור הקרקע וכבישתה; ומכאן גם מסילה ומסלול; לדוגמה: סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעיהו סב י). והשנייה: דחס, לחץ. ויש גם להסתולל, שגם משמעותו היא לרמוס, לכבוש. ובכן: מסילה קשורה לפועל לסלול, לסלול מתקשר אל לכבוש, ו לכבוש אל לדרוך.