"אנחנו מזמינים אתכם לחתונתם של טל וליאור" – כך היה כתוב בהזמנה שקבלנו. ולמטה, אחרי כל הפרטים, היו רשומים שני זוגות ההורים. אחד הזוגות הם קרובי משפחה וידעתי שהם משיאים בת, אבל לא ידעתי את שמה. הסתכלתי בהזמנה. על פי השמות אי אפשר היה לדעת. אולי טל היא הכלה וליאור החתן, ואולי ליאור הכלה וטל החתן. (אחרי בירור קל התבהר – הכלה היא טל).
במשך דורות רבים, כאשר יהודים נתנו לילדיהם שמות הם שמרו (בין שאר הכללים) על הכלל הבא: יש שמות של בנות (שמות נקביים) ויש שמות של בנים (שמות זכריים); ולא מערבבים. ואיך מבחינים בין שמות נקביים לשמות זכריים? קריטריון אחד הוא מקראי: שמות של נשים מקראיות – למשל אסנת, רות, רחל, שרה, תמר- הם שמות נקביים; ושמות מקראיים של גברים – למשל אברהם, יצחק, מרדכי – הם שמות זכריים. קריטריון אחר, שנוגע לשמות לא מקראיים שלקוחים מעולם העצמים, הוא מינו של שם העצם; למשל: רקפת או גאולה הם שמות עצם נקביים, ולכן משמשים כשמות של בנות; ומאותו טעם אילן או צור משמשים כשמות של בנים. ויש גם קריטריונים שנשענים על מתכונות דקדוקיות; לדוגמה: שם שהוא נטייה נקבית של תואר או של פועל (למשל טובה או תָאיר) הוא נקבי; ושם שהוא נטייה זכרית (כמו תמיר או יפרח) הוא זכרי. ובדומה לכך, הסיומות ת או ָה מסמנות שהשם הוא נקבי (למשל דורית, ירדנה).
זאת הייתה התמונה עד לא מזמן, והנה בדורות האחרונים נפרצו גדרות המגדר ושמות רבים משמשים גם לבנים וגם לבנות. הפריצה היא בעיקר מכיוון אחד: שמות שמתוייגים כזכריים (למשל כאלה שניתנו על פי שם עצם זכרי) ניתנים גם לבנות; לדוגמה: זהר, חן, טל, נועם, נטע, ניצן.
האם רק בדורות האחרונים נפרצו הגדרות? בדיקה קלה מראה שהתופעה הזאת הייתה קיימת כבר בתקופות קדומות, אם כי לא בהיקף רחב. הנה כמה דוגמאות.
תמר. תמר הוא שם עץ והוא מופיע במקרא כזכרי: אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו (שיר השירים ז ט). סנסניו ולא סנסניה. אבל כידוע, כבר במקרא תמר הוא שם של נשים: הייתה תמר אשת ער, כלתו של יהודה; הייתה תמר בת דויד (אחותו של אבשלום); והייתה גם תמר בת אבשלום בן דויד.
איה. איה הוא שמו עוף טורף, והוא מתויג כנקבה: וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ (רברים יד יג). אבל איה מופיע במקרא גם כשם של בני אדם זכרים. האחד הוא איה בן צבעון (וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן, וְאַיָּה וַעֲנָה; בראשית לו כד). והשני הוא איה אבי רצפה (וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה; שמואל ב' ג ז). אבי רצפה ולא אם רצפה, כפי שמצוין במילון העברית המקראית.
יונה. יונה כבעל חיים היא נקבה (וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ; בראשית ח ט). עם זאת יונה הוא שמו של יונה הנביא.
אהבה. אהבה היה שם אביו של האמורא הרב אדא. (ראו תלמוד ירושלמי או בבלי; למשל: "א"ל רב אדא בר אהבה…")
שמחה. במאה ה-11 חי איש יהודי ושמו שמחה בן שמואל ויטרי. הוא היה תלמידו של רש"י וחיבר את "מחזור ויטרי" – מחזור סידור תפילה עם פירושים ומנהגים והוראות בשם רש"י וחכמים אחרים. וכידוע שמחה הוא שם יהודי זכרי נפוץ.
בְּעִבְרִית 