עיסוקים, תבניות ותקופות

הלשון העברית  – כמו כל לשון חיה אחרת – כוללת מאות מילים שמייצגות מקצועות ועיסוקים; למשל  נגר, חקלאי, מורה, משפטן וכדומה. למילים כאלה אנחנו קוראים כאן  שמות עיסוק, או בקיצור  עיסוקים. כמות העיסוקים המצויים בלשון (וכמובן במציאות) גָדלה מתקופה לתקופה. בתקופת המקרא מספר העיסוקים היה עדיין כמה עשרות בלבד. להלן רשימה של עיסוקים כאלה, מסודרת על פי תחומים, הכוללת (לפי הערכתי) את מרבית העיסוקים המוזכרים במקרא. חקלאות וצייד:  איכר, בולס שקמים, בוקר, דיג, יוגב, כורם, עובד אדמה, ציד, רועה צאן. מלאכה: אופה, אמן, גודר (בונה גדרות), חובש, חוצב, חרש, טבח, טוחן, מלח, מסגר, צורף. מסחר ושירותים: משרת, נוטר, סוחר, סוכן (מנהל משק הבית), שומר, שוער. לחימה: פרש, קשת,  רַכָּב. עיסוקים ציבוריים ושלטוניים: דיין, יועץ, מצביא, מרגל, סופר, סריס, פקיד, צופה, קצין, שוטר. עיסוקים אחרים: בעלת אוב, זונה, מורה, מכשף, משורר(מזמר), קוסם, רופא, תלמיד.

בתקופת התלמודים נוספו ללשון כמה וכמה עיסוקים, בעיקר מלאכות שונות ועיסוקים בשירות הציבור; הנה כמה כאלה:  בורסקאי, בנאי, זפּת, חיט, חנווני, מוהל,  מוכס, מלמד, נגר, נפח, סנדלר, ספן, פועל, קצב, רב.

בימי הביניים כנראה לא נוספו הרבה עיסוקים. הנה כמה, רובם קשורים לחיים הקהילתיים:  גובה, חזן, כתב, מהנדס, מוזג, עגלון, קברן, שדכן, שוחט.

העת החדשה הביאה למציאות האנושית, ומכך גם ללשון, הרבה מאוד עיסוקים חדשים מתחומים כמו מדע ( ביולוג,  פיזיקאי); טכנולוגיה ותעשייה  ( חרט, תכניתן); חקלאות ( חקלאי, רפתן); תחבורה ( טיס, נהג); תקשורת ( טלפּן, שדר); שירותים (בנקאי, עובד סוציאלי); רפואה ( מנתח, קרדיולוג); בניין ( טפסן, רצף); צבא (מקלען, קשר). וכך עוד תחומים והרבה מאוד עיסוקים; ואין טעם למנות את כולם או אפילו את רובם.

שיטוט בקרב שמות העיסוק מראה שרובם הגדול מופיעים באחת מחמש התבניות הבאות (כל תבנית נקראת כאן על פי עיסוק כלשהו הבא באותה תבנית):

א. שומר-מנהל-מדריך: זוהי למעשה תבניתם של הפעלים בבניין קל, פִּעל או הִפעיל בזמן הווה; דוגמאות: עורך,  חוקר, משרת, מאמן, מזכיר, מפעיל. עם זאת יש בתבנית הזאת גם עיסוקים שלא נגזרו מפעלים; דוגמאות: שוטר, כורם, מצביא.

ב. נגר. ככלל, תבנית זאת כוללת רק אותיות שורש; וההברה האחרונה מנוקדת בקמץ. למשל: חיָט, צלם, כתב.

ג. בנַאי. התבנית הזו מאופיינת על ידי הסיומת  ַאי. דוגמאות:  חקלַאי, מכונאי,  מתמטיקַאי.

ד. שדכן. תבנית זו מאופיינת על ידי הסיומת (הלא שורשית)  ָן. למשל: צנחן,  מדען, מקלען.

ה. אסטרונום. התבנית הזו מתקבלת על ידי קיצוץ הסיומת של שמות מקצועות לועזיים המסתיימים ב-יָה . דוגמאות: פילוסופיה – פילוסוף, פסיכולוגיה – פסיכולוג.

כאמור, רוב העיסוקים מופיעים באחת מחמש התבניות האלה, אבל יש גם עיסוקים רבים שאינם באים באף אחת מהן; למשל: אח (בבית חולים),  איכר,  חנווני, קברניט, קצין, שרברב, פקיד, סנדלר.

כאשר בוחנים את התקופה (שבה עיסוק מסוים התווסף ללשון) אל מול התבנית (שבה העיסוק מופיע), מוצאים שיש קשר ביניהן. בתקופת המקרא עיסוקים באו כמעט רק בשתי תבניות. השכיחה יותר היא תבנית שומר (תבנית א'), והשנייה היא תבנית נגר (תבנית ב'). בתקופת התלמודים רוב העיסוקים שנוספו היו בתבנית נגר, אבל נוספו גם עיסוקים בתבנית בנאי (תבנית ג'), וגם עיסוקים שאינם על פי אף אחת מהתבניות האופייניות, למשל  לבלר או  חנווני. העיסוקים שנוספו בימי הביניים באים בכל התבניות, אבל יש חידוש – שכיחותה הגבוהה (יחסית) של התבנית שדכן (תבנית ד'), שכמעט לא הופיעה בתקופות קודמות. בעת החדשה, רוב העיסוקים שנוספו ללשון, בעיקר אלה שגזורים משרשים עבריים, באים בתבנית שדכן (למשל  רפתן, שדרן); אבל יש גם עיסוקים רבים – בעיקר כאלה הגזורים ממילים לועזיות – שבאים בתבנית בנאי (למשל  בנקאי, פיזיקאי). וגם תבנית אסטרונום (תבנית ה') מופיעה לרוב (למשל  פסיכולוג, ביולוג).

היגדים מילוניים מקראיים

כל שפה טבעית כוללת מאגר של עצמים מילוליים; והכותב (או הדובר) נוטל מהמאגר הזה עצמים אלה או אחרים ובונה מהם טקסטים בהתאם למטרותיו לרעיונותיו ולטעמו. מה יש במאגר הזה? קודם כל נמצאות בו מילות השפה. כן נמצאים בו צירופי מילים שגורים שהם כמעט ערכים מילוניים; כמו  אם בית, משרד החוץ, סגן אלוף, איום ונורא. ויש במאגר הזה גם היגדים כמו "אין חדש תחת השמש"; "בשעה טובה ומוצלחת"; "כל ההתחלות קשות"; "סוף גנב לתלייה", "טחנות הצדק טוחנות לאט", "אין שלום ללא ביטחון". להיגדים כאלה אנחנו קוראים כאן  היגדים מילוניים. לפי הגדרתנו, היגד מילוני הוא משפט או חלק של משפט שקיים בלשון 'מן המוכן', ושמשתמשי לשון שונים עשויים להשתמש בו, כמו שהוא או בשינויים קלים, להבעת הרעיון המסוים שההיגד מייצג. ואפשר לומר גם כך: כמו שמילה זו או אחרת מייצגת אובייקט מסוים, כך היגד מילוני זה או אחר מייצג רעיון מסוים.

היגדים מילוניים קיימים כנראה בכל (או ברוב) רבדי השפה, אבל במקרא הם נפוצים במיוחד. בפרט נפוצים במקרא היגדים מילוניים קנוניים, כלומר היגדים שנוגעים לעניינים הקנוניים שהמקרא עוסק בהם, עניינים כמו אלוהי ישראל ותורתו, עם ישראל, או ארץ ישראל. לדוגמה נסתכל על ההיגד "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ויקרא יא מה). ההיגד הזה מופיע במקרא כמה וכמה פעמים בהבדלי נוסח קלים. הנה כמה מהמופעים  האלה:

וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם (שמות ג יז)

כִּי ה' אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (יהושע כד יז).

כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם (שופטים ו ז).

כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמואל א' י יח).

כִּי אִם אֶת ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (מלכים ב' יז לו).

חַי  ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ירמיהו כג ז).

וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (עמוס ב י).

לכאורה אפשר היה להביע את הרעיון שההיגד הזה מבטא בעשרות נוסחים אחרים; למשל "רק אני הבאתי אתכם מארץ היאור"; או "אנכי ה' אשר הושעתי אתכם מעבדותכם". בכל זאת כותבי המקרא השונים משתמשים רק (או כמעט רק) בהיגד הזה (בשינויים קלים בלבד) כדי לומר את הרעיון שההיגד הזה מבטא.

כדי לעבות את הדוגמה, הנה כמה היגדים מילוניים שחוזרים ומופיעים במקרא כמה וכמה פעמים. לכל היגד הבאנו מופע אחד שלו, וציינו ספרים נוספים (לא בהכרח כל הספרים) שבהם ההיגד הזה מופיע.

וידעתם כי אני ה' אלוהיכם. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (שמות ו ז). ובנוסח כמעט זהה מופיע ההיגד הזה גם בספרים ויקרא; דברים (כט ה); מלכים א' (יח לו), ישעיהו (ס טז),  יחזקאל (ו ז), יואל (ב כז).

ללכת בכל דרכי ה'. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו (דברים י יב). וגם בספרים יהושע (כב ה), מלכים א' (ג יד), ירמיהו (ז כג), דברי הימים ב' (ו לא).

ארבה את זרעך ככוכבי השמים לרוב. וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים; אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם? וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה). וגם בשמות (לב יג), דברים (א י), ירמיהו (לג כב).

רבים פשעיכם ועצומים חטאיכם. כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ (ישעיהו נט יב). ועוד: יחזקאל (כא כט), עמוס (ה יב), מיכה (א ה), תהילים (כה ז), איוב (לה ו), דניאל (ט כד).

והבאתי אתכם אל הארץ. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב (שמות ו ח). במדבר (יד ג), דברים (יא כט), שופטים (ב א), ירמיהו (ב ז), יחזקאל (כ כח).

ריבית, נֶשֶך ומילים מטפוריות

המילה  ריבית, שהשימוש בה שכיח למדי בימינו, נוספה ללשון בתקופת התלמודים. במקרא יש שלוש מילים אחרות שמשמעותן ריבית:  תרבית, מרבית ו נשך. דוגמאות: נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק (יחזקאל  כב יב). אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ (ויקרא כה לז). אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שמות כב כד). המילה  תרבית מופיעה במקרא כמה פעמים, בכולן יחד עם  נשך; המילה  מרבית מופיעה רק פעם אחת; והמילה  נשך מופיעה כמה וכמה פעמים, גם בלי  תרבית או מרבית.

תרבית ו מרבית, כמו גם  ריבית, גזורות מהשורש רב"ה (במשמעות  הַרְבה). לגזירות האלה יש טעם לשוני ברור, שכן הריבית מרבה את הונו של המלווה. פחות ברור מהו מקורה של המילה  נשך ומהו הקשר הלשוני שלה לריבית. ואכן רש"י נחלץ לבאר את המילה הזו, והוא אומר כך (שמות כב כד): "נשך – ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבּורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקודו. כך ריבית, אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחַסרו ממון הרבה". [שימו לב ש ריבית באה כאן בלשון זכר; ובכלל, חכמי ימי הביניים לא תמיד הקפידו על ההבחנה בין לשון זכר ללשון נקבה]. כאילו כדי לתמוך בביאורו של רש"י, במקרא מופיע גם הפסוק הבא: לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל; נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ (דברים כג כ).

גם  ריבית וגם  נשך (אם  נשך אכן באה מ נשיכה) הן מילים מטפוריות. מילה מטפורית, על פי הגדרתנו, היא מילה שמשמעותה שייכת לתחום אחד – תחום היעד – אבל היא גזורה מתחום אחר – תחום המקור; וזאת כדי להצביע על תכונה מסוימת שאופיינית לתחום המקור אבל קיימת גם אצל אותה מילה. כדי להבהיר, הבה נראה איך המילה  נשך עונה על ההגדרה שלנו: משמעותה של המילה  נשך שייכת לתחום הכספים (שכולל מילים כמו כסף, הון, הלוואה, רווחים וכדומה), אבל היא גזורה מתחום הנזקים הנגרמים על ידי בעלי חיים (שכולל מילים כמו נשיכה,  עקיצה, הכשה, נחש וכד'); וזאת כדי להצביע על הרוע והעוול הקיימים במעשה הנשך.

תופעת המילים המטפוריות דומה מאוד לתופעת המטפורות, אבל אינה זהה לה, ואפשר לראות זאת מתוך ההגדרות של התופעות האלה. ואכן, גם  ריבית וגם  נשך, כפי שהן מופיעות בדוגמאות שלעיל, הן מילים מטפוריות אבל הן לא מטפורות.

 

 

על הרגליים

לאיברים חשובים בגוף יש תפקידים חשובים בלשון. העניין שלנו בעיון זה הוא המילה  רֶגֶל על נגזרותיה ועל קשריה עם תחומים שונים.

נתחיל בקשרים שבין  רֶגֶל ל פַּעַם. שתי המילים האלו צועדות יחד בכמה מובנים.  רגל היא קודם כל האיבר שאנחנו עומדים עליו והולכים בו; וגם המילה  פעם מייצגת את אותו איבר ("נרימה פעמינו"). כמו  פעם, גם  רגל היא צעד; לדוגמה: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח (מלכים א' יד ו). ושוב כמו  פעם, גם  רגל מציינת התרחשות של אירוע או תופעה בזמן כלשהו, למשל: וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים (במדבר כב כח).

יש ל רגל עוד נגזרות שקשורות למושג הזמן; אחת כזאת היא  הֶרְגל: הרגל הוא דבר שעושים לעיתים מזומנות, מדי פעם, פעמים רבות. וליד  הֶרגל יש כמה וכמה פעלים, שמות ותארים שקשורים למושג הזמן: הִרגיל, התרגל, תִּרגֵל, רגיל, תַּרגיל (שמטרתו להרגיל) ועוד.

האם ואיך הפועל  רִגֵּּל (בלש, סייר, אסף מידע) קשור לרגליים שאנחנו עומדים עליהן? הקשר מתברר באמצעות המילה  עָקֵב. נשים לב להקבלה בין  רֶגֶל ל עָקֵב. ראשית, שתיהן אברי הליכה (למעשה העקב הוא חלק של הרגל). שנית – משתיהן נגזרות משמעויות של הליכה אחרי, למשל אחרי מנהיג; כמו בשיר "בגליל בתל חי" (מילים של אבא חושי): "דרך הרים, דרך גבעות / רץ לגאול את שם תל חי / לאמור, לאחים שם / לכו בעקבותיי"; וכמו בפסוק  וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ [=בעקבותיך] (שמות יא ח). ושלישית –  כמו שמהמילה  עָקֵב נגזר הפועל  לעקוב, כך מהמילה  רֶגֶל נגזר הפועל  רִגֵּּל.

מה משמעותה של  המילה  רָגַל  ומה הקשר שלה למילת המוצא שלנו  רֶגֶל?  רָגַל  היא מילה מקראית שפירושה ”הלך רכיל, הלשין, הביא דיבה." לדוגמה: לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה (תהילים טו ג). לפי הנראה קשר המשמעות בין  רֶגֶל ל רָגַל עובר דרך  רִגֵּּל. לִרְגוֹל  ולְרַגֵּל הן פעולות דומות: שתיהן מַעקב אחרי התנהלותו של מישהו; שתיהן ליקוט והעברת מידע; שתיהן לא נעימות, או אפילו עוינות, למי שמרגלים-מרכלים אחריו.

ומאיין הגיע הביטוי "לְרֶגֶל" ("לרגל המצב בוטלו כל האירועים")? גם כאן נראה שהעָקֵב יכול לענות על השאלה. שהרי במקום לומר "לרגל המצב" אפשר לומר "עֵקֶב המצב". כלומר,  לְרֶגֶל ו עֵקֶב נושאות אותה משמעות (בהקשר שבו אנחנו עוסקים).

לקינוח נציין את תרומתה של הרגל לעולם הדימויים והמטפורות: יש לדבר כלשהו בסיס – יש לו רגליים; החלק הנמוך של מקום – לרגליו (כמו לרגלי ההר); איתן – עומד על הרגליים; אחיזה במקום כלשהו – דריסת רגל; במהירות ובחיפזון – על רגל אחת; חדל פירעון – פושט רגל; הסתלק, ברח – נשא רגליו; לא קל – לא הולך ברגל;  הולך למות – רגל אחת בקבר; התחיל באופן לא מוצלח –  התחיל ברגל שמאל;  הכשיל מישהו – שם לו רגל; היה נבוך, מבולבל – לא מצא את ידיו ואת רגליו; עיקרון מנחה – נר לרגליו; בבוטות – ברגל גסה. ויש עוד.