דמיון פונטי ויחסי משמעות

הבה נסתכל על המילים  זעף ו זעם, בין ששתיהן פעלים ובין ששתיהן שמות. למרות שהן לא מאותו שורש, יש ביניהן גם דמיון פונטי (שני עיצורים משותפים) וגם קרבת משמעות. האם רק במקרה שתי המילים האלה מקיימות קרבה כפולה כזאת, או אולי בדרך כלשהי אחת נוצרה או הושפעה מחברתה? מילון אבן שושן אמנם מציין ששתי המילים האלה קרובות זו לזו, אבל הוא לא מציין באיזה אופן הן קרובות או איך נוצרה הקרבה הזאת. על כל פנים סיור בלשון מגלה שיש לא מעט זוגות מילים שאינן מאותו שורש ובכל זאת מקיימות את הקשר הכפול – הגִיה ומשמעות. ואולי ריבוי המקרים האלה מסמן שאין כאן מקריות. הנה כמה דוגמאות.

נפתר-נפטר. הבעיה נפתרה ונפטרנו ממנה.

שָצף-קָצף. כל אותו לילה הים שצף וקצף.

צְבת-צָבט. תפקידה של הצבת הוא לצבוט.

תעה-טעה. הוא טעה ביציאה מהכביש הראשי ותעה בתוך הרחובות הצרים.

וגם:  איחל-יחל; אץ-רץ; בחר-ברר; דרך-דרס; חָרת-חָרט-חָרץ; נצר-נטר; פרם-פרע; אבה-אִווה; סכר-סגר.

קשר כפול דומה קיים כאשר הדמיון הפונטי הוא של שיכול עיצורים – בשתי המילים מופיעים אותם עיצורים אבל בסדר שונה. למשל סכל-כסיל. תופעה זו נפוצה פחות מהקודמת; בכל זאת מצאנו את הדוגמאות הבאות:

פֵּרוּש-פֶּשר. המשמעות של שתי המילים האלה זהה למעשה – באור, הסבר, מובן.

סקר-סרק. לסקור משהו זה לסרוק אותו בעיניים.

סיקל-סילק, סיקול שדה הוא סילוק האבנים ממנו.

גמז-גזם. את הפועל גמז המציא (אם אינני טועה) אפרים קישון על פי שמו של חיים גמזו, מבקר האמנות המחמיר. כדי שמילה תתאזרח בשפה לא מספיק להמציא אותה – היא צריכה להיקלט על ידי דוברי השפה. ודרך טובה להיקלט היא לתקשר באופן כלשהו, ובעיקר באופן פונטי, עם מילים קרובות משמעות. ונראה שהפועל גמז מזכיר את הפועל  גזם, ואולי גם את הפעלים  גמר (גמר עליו) ו גנז.

ויש גם: מחל-חמל; קהל-להק.

מתכונת אחרת של קשר כפול היא כאשר בין שתי מילים שמקיימות דמיון פונטי יש ניגוד משמעויות. דוגמאות: נָשק-נָשך; אֵפר-פְּאר; עמד-מעד; צמח-צנח; קילל-הילל; קמור-קעור; שֶׂכל-סָכָל.

ולקינוח: מה ההבדל בין שלומיאל ל שלימזל? שלומיאל הוא מי ששופך מרק (בלי להתכוון לכך) על מישהו אחר; שלימזל הוא מי שהמרק נשפך עליו.