מילים שנדחו

בעשור הראשון של המאה ה-20 במקומות שונים בארץ מורים החלו ללמד את מקצועותיהם בעברית. המורים האלה נתקלו בבעיה קשה: למשמעויות רבות, ובפרט לכאלה הקשורות להוראת מקצועות אלה או אחרים, לא היו מילים בעברית. למשל, עדיין לא היו אז המילים  סיפרה, כלנית, תבליט, מבחנה, ידית ועוד הרבה מאוד מילים אחרות. כדי לספק למורים מילים שחסרות, וגם כדי לקבוע נורמות וכללים שונים של הלשון, החל לפעול, במסגרת הסתדרות המורים, גוף שנקרא ועד הלשון העברית. (למעשה הוועד הוקם עוד בסוף המאה ה-19, על ידי אליעזר בן יהודה, אבל פעילותו נפסקה; ואחרי כמה שנים הוועד הוקם מחדש, הפעם במסגרת הסתדרות המורים). עם קום המדינה הוקמה, במקומו של ועד הלשון, האקדמיה ללשון העברית. ועד הלשון, ואחריו האקדמיה, המציאו והציעו לדוברי העברית אלפי מילים שהיו חסרות בלשון. רוב המילים המומצאות אכן נקלטו, והיום קשה לדמיין את הלשון העברית ללא המילים האלה. אבל לשון היא כנראה יצור מורכב. יש לה רצונות וגחמות משלה, ולא תמיד ברור איך היא תתנהג כאשר מילה חדשה מבקשת להיכנס אליה; האם היא תקבל אותה בברכה, האם תערֹם קשיים, או האם חלילה תדחה אותה כליל ותגזור עליה חידלון ושכחה.

%d7%90%d7%a0%d7%95-%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%9b%d7%94%d7%9f

כדי להדגים את גחמותיה של העברית, אני מביא להלן, מתוך אתר האקדמיה, מבחר של מילים שהלשון דחתה אותן (אם כי כמה מהן מופיעות במילונים אלה או אחרים). בדרך כלל הן נוצחו על ידי המילים הלועזיות שאותן הן היו אמורות להחליף, אבל לפעמים גם על ידי מילים עבריות שלא הוצעו על ידי האקדמיה. ליד המילה שנדחתה רשמתי (בסוגריים) את השנה שבה הוצעה המילה, ואת המילה הנהוגה היום.

מְלוּחית (1913) – סלט.

מַגלוּל (1929)   – מטר (סרט מדידה).

מַסְכרת (1938) – כלי לסוכר.

כַּתיש (1938) – פטיש עם ראש מחורץ לכתישת סטייק או שניצל.

אפיפית (1938) – ופל.

מַקֶשֶת (1946) – לוח מקשים.

נָחֵת – בֶּמוׂל; נָסֵק – דְיֶאז (1955). [מונחים במוזיקה; במול הוא חצי טון למטה, דיאז הוא חצי טון למעלה];

מַרתוׂק (1971)– מתקן להקשה על הדלת (door knocker).

מֵיתד (1971) – דיבֶּל.

מְעונוע (1981) – קרוון, קרון נייד.

הִדוּדי (1985) – אינטראקטיבי.

מִטענית (1990) – טנדר.

חִשָּכון (1995) – איבוד זיכרון רגעי (blackout).

אֶקדם (2009) – אפריטיף, משקה ששותים לפני הסעודה.

מדוע  משאית (1955) נקלטה יפה ו מטענית לא נקלטה? מדוע  אלתור התקבלה בברכה ו אפיפית לא? האם יש לקבוצת המילים שלא הצליחו להיכנס ללשון מאפיין משותף כלשהו? האם אפשר לשער מראש איזו מילה תצליח להיקלט בלשון ואיזו לא? נראה שהתשובה לשאלות  האלה היא "אנחנו לא יודעים". לא רק משתמשי הלשון הרגילים – גם חכמי הלשון לא יודעים. אם היו יודעים, לא היו נדחות כל כך הרבה מילים שהציעה האקדמיה ללשון.

בין יתר תכונותיה, השפה היא רשת סבוכה של מילים המקיימות ביניהן זיקות וקשרים סמנטיים, פונטיים, תחביריים, היסטוריים ועוד. והתקבלותה (או דחייתה) של מילה אינה תלויה רק במילה עצמה; היא תלויה גם במערכת היחסים שלה עם מילים רבות אחרות ועם כלל השפה. ומערכת יחסים זו לא תמיד גלויה ונהירה.

מחשבה אחת על “מילים שנדחו

  1. מקשת היא מילה מצוינת! תוחזר לאלתר. בחלק מהמקרים המילה המוצעת קשה להגיה (שחרחוק) או דומה מדי למילה קיימת (חישכון, אקדם) אבל רבים מהמלים ברשימתך מצוינות בעיני.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s