האם יש דברים במציאות האובייקטיבית, דברים שמוכרים לכל בני האדם (או לפחות לרובם), שאי אפשר לתארם במילים?
ריצ'רד פיינמן, חתן פרס נובל לפיזיקה, מספר באחד מספריו על שיחה שהתנהלה בינו לבין חבר שלו – שניהם היו אז בני שתים עשרה או שלוש עשרה. "מהי בעצם מחשבה" שאל החבר. "מחשבה היא כאילו שאתה מדבר אל עצמך", ענה פיינמן. "יפה מאוד", אמר החבר. "אתה בטח יודע מה זה גל ארכובה, הציר המקושקש הזה שנמצא במנוע של מכונית, שהבוכנות מסובבות אותו. אתה בטח יכול לחשוב אותו, אבל נראה אותך מתאר אותו במילים, בדיבור".
מה שפיינמן בעצם אומר בסיפור הזה הוא לא רק שיש מחשבות לא מילוליות, אלא שיש דברים שקשה מאוד, ואולי אפילו אי אפשר, לתארם במילים. ואכן מחשבה בעניין הזה מגלה שיש הרבה דברים כאלה. הנה כמה מהם.
– כמעט כל ילד בן שש או שבע כבר יודע איך קושרים שרוכי נעליים. כנראה שזו פעולה די פשוטה. אבל תיאור הפעולה הזאת במילים הוא משימה בלתי אפשרית. קושי דומה קיים גם אם נרצה לתאר במילים מה בדיוק אנחנו עושים כאשר אנחנו שוחים בסגנון חזה (או גב, או חתירה), או לשים בצק, או מקפלים סדין. מחשבה על העניין הזה מגלה שמרבית התנועות והפעולות שאנחנו מבצעים בגופנו, גם אלו שנראות פשוטות ומובנות מאליהן, הן למעשה תנועות מורכבות, בעלות ארבעה, חמישה או שישה כיווני תנועה, המתרחשות במרחב התלת ממדי [חישבו למשל עד כמה מורכבת צריכה להיות פעולתה של יד רובוטית כדי שתוכל לחקות תנועות של יד אנושית]. ונראה שהשפה המילולית אינה מצוידת לתיאור מפורט ומדויק של תנועות כאלה.
– האם תוכלו לתאר במילים מה אתם מרגישים כאשר אתם רואים צבע אדום? אנחנו יודעים שתחושת האדום נגרמת על ידי קרינה אלקטרומגנטית באורך גל של כ-700 ננומטרים. אבל ההסבר הזה לתופעת האור והצבעים, שהתגלה רק במאה ה-19, לא מסייע לנו לתאר את התחושה שלנו כאשר אנחנו רואים צבע אדום. או כחול, או צהוב, או ירוק. קושי דומה קיים גם לגבי תחושות מסוגים אחרים; למשל ריחות או קולות. אמנם אין לנו בעיה לציין במילים ריחות מוכרים – אנחנו אומרים למשל "ריח של שריפה עמד באוויר", או "ניחוח הקפה התפשט בחדר" – אבל אם אנחנו נתקלים בריח לא מוכר, לא מקוטלג, קשה לנו לתאר אותו במילים. ולגבי קולות: האם תוכלו לומר מה בדיוק אתם שומעים כאשר אתם שומעים משק כנפי ציפורים, או שאון גלי ים, או טרטור מכסחת דשא – קולות שאין להם צלילים מובחנים, אין להם קצב, ואין להם גוון מוגדר.
הדוגמאות שהבאנו – מתחומי הצבע, הריח והקול – מציינות תופעות חושיות שאי אפשר לפרק אותן לגורמים ואי אפשר לעשות להן רדוקציה למושגים יסודיים יותר; ואולי זאת הסיבה שקשה מאוד לתאר אותן במילים.
– אין כל דרך מעשית להורות באמצעות מילים בלבד למנגן בפסנתר איך לנגן יצירה זו או אחרת. אפשר אמנם לומר "חזק", "חלש", "מהר" וכדומה, אבל אלו צלילים לנגן ובאיזה משך – את אלה אפשר להורות רק באמצעות הדגמה או תווי נגינה. לתווי הנגינה, שהם למעשה שפת המוזיקה, יש גם יכולת לתאר התרחשויות סימולטניות; כלומר לציין במקביל מספר צלילים שצריכים להישמע ביחד (למשל אקורד), או כמה מנגינות המתנגנות בו-זמנית. זאת לעומת השפה המילולית שיכולה לציין דברים רק זה אחרי זה.
– עצמים בעלי צורה מורכבת במרחב תלת-ממדי, או אף הדו-ממדי, קשה לתאר במילים באופן שהתיאור יהיה גם מדויק וגם בהיר; וכבר נתנו כדוגמה את גל הארכובה. עצמים אחרים כאלה הם למשל פסלים מופשטים בעלי צורות מורכבות; בניינים לא רגולריים (דוגמה קיצונית למבנים כאלה היא מוזיאון גוגנהיים בבילבאו); סרטוטים הנדסיים או ארכיטקטוניים.
בְּעִבְרִית 