איך נמדד משך הזמן ומהן יחידות המידה שלו?
הבסיס העיקרי (אם כי לא היחיד) לתפיסת משך הזמן ולמדידתו הוא המציאות האסטרונומית. מתוך כך אפשר להבחין בשלושה מעגלים של מושגי משך זמן, מעגלים שמוגדרים על פי הקשר שלהם (או חוסר הקשר) למציאות האסטרונומית.
במעגל הראשון נמצאים שלושה מושגים המייצגים את משכי הזמן האסטרונומיים של הפלנטה שלנו: יממה – משך הזמן של סיבוב אחד של כדור הארץ סביב צירו; חודש – משך הקפה אחת של הירח סביב כדור הארץ; שנה – משך הקפה אחת של כדור הארץ סביב השמש. שלושת מושגי הזמן האלה הם טבעיים, אובייקטיביים, ומוחשיים. במעגל השני נמצאים מושגים שנוצרו על ידי חלוקה או הקבצה של משכי זמן אסטרונומיים: שעה, דקה, שנייה, שבוע, עשור, יובל, מאה (שנים). המושגים האלה הם המצאה של האדם והם אינם נובעים בהכרח ממציאות אובייקטיבית כלשהי. למשל, היה אפשר אולי לחלק את היממה לעשר שעות, לאלף דקות ולמאה אלף שניות; והיה אפשר אולי לקבוע שהשבוע יהיה בן שמונה ימים או עשרה ימים. במעגל השלישי נמצאים מושגי זמן שאינם מבוססים על משכי זמן אסטרונומיים, אלא על מציאות אנושית – ביולוגית, פסיכולוגית, היסטורית וכדומה. לדוגמה: רגע (זמן קצר שמשכו אינו מוגדר), עת, עונה, דור, תקופה, עידן.
מושגי המעגל הראשון והמעגל השני, בהיותם מבוססים על משכי זמן אסטרונומיים-אובייקטיביים, הם חדים ומדויקים; לפיכך הם משמשים בדרך כלל לציון משכי זמן מוגדרים היטב ולסימון ברור של נקודות או קטעים על ציר הזמן. לדוגמה: "יומיים לפני הפסח דיברתי אתו"; "הקונצרט נמשך שעה וחצי". לעומת זאת מושגי המעגל השלישי הם בדרך כלל עמומים: כשהם מציינים משך זמן, גבולותיו של המֶשֶך הזה אינם בהכרח חדים וברורים; וכשהם מסמנים מיקום על ציר הזמן, המיקום לא בהכרח מדויק. לדוגמה: "העת החדשה"; "עידן האינטרנט"; "תקופת התלמודים והמדרשים".
באילו תקופות נוספו ללשון (העברית) מושגי הזמן השונים? בדיקה פשוטה מעלה שבתקופת המקרא כבר היו קיימים המושגים הבאים: יום (במשמעות של יממה, לדוגמה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, בראשית א ה); שבוע; חודש; שנה; עת; רגע; זמן; דור. בתקופת התלמודים נוספו המושגים שעה; עונה; תקופה. בימי הביניים נוספה המילה שנייה. ובעת החדשה: דקה [בימי הביניים הייתה נהוגה המילה דק במשמעות של דקה]; יממה; עידן.
התמונה הזאת מצביעה על קשר, לפחות חלקי, בין מעגלי המושגים לתקופות הלשון: המעגל הראשון (האסטרונומי) היה קיים כולו כבר בתקופת מקרא. לעומת זאת מושגי משך הזמן שנוצרו על ידי חלוקה או הקבצה (המעגל השני), רובם נוספו בתקופת התלמודים או בימי הביניים.
בְּעִבְרִית 