פרשת "בהעלותך" והפטרתה – עניינים לשוניים

הפרשה: במדבר פרקים ח עד יב.

ההפטרה: מתוך זכריה פרקים ב עד ד.

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עניינם צמדי שמות (של בני אדם).

 אלדד ומידד

פרשת "בהעלותך" מספרת על קשיים שונים שהתגלעו בהתנהלותם של בני ישראל עם תחילת מסעם במדבר. בתוך כך מסופר על שני אנשים – אלדד ומידד – שהתנבאו במחנה בני ישראל, לכאורה כערעור על בלעדיותו המנהיגותית והנבואית של משה. וכך כתוב בפרשה: וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה, שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד. וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ … וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה (במדבר יא 26). אבל אלדד ומידד הם לא רק דמויות בסיפור, הם גם מופע לשוני: צמד שמות דומים פונטית של שני אנשים הקשורים אחד אל השני בקשר מסוים ומופיעים במקרא ביחד.

לכאורה אפשר היה להניח שרק במקרה שמותיהם של אלדד ומידד דומים זה לזה, שכן סיפור העלילה אינו מחייב את הדמיון הזה; אבל כאשר מחפשים, מוצאים שיש עוד מופעים כאלה במקרא. ואם כך, אפשר לראות במופעים האלה מתכונת לשונית-סגנונית שעניינה צורות ומשחקי הגִיה; מתכונת שיוצרת אנאלוגיה בין קרבתם האחד לשני של שני האנשים –  למשל  היותם שותפים למעשה מסוים או היותם אחים – לבין הדמיון הפונטי שבין שמותיהם. ואפשר אולי לקרוא למתכונת הזאת "צמדי שמות פונטיים". הנה עוד צמדי שמות כאלה.

יבל ויובל  – אחים, בני למך. וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל …. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל (בראשית ד 21-20).

ברע וברשע – מלכי סדום ועמורה שנלחמו יחד. וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר … עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה (בראשית יד 2-1).

מופים וחופים – אחים, בני בנימין בן יעקב. וּבְנֵי בִנְיָמִן … מֻפִּים וְחֻפִּים … (בראשית מו 21).

מחלון וכליון – אחים, בני נעמי ואלימלך, בעליהן של ערפה ורות המואביות. וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן (רות א 2).

אהלה ואהליבה – אחיות, דמויות סמליות בנבואת יחזקאל המסמלות את ממלכת ישראל וממלכת יהודה .  שְׁתַּיִם נָשִׁים בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ … וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ  (יחזקאל כג 4-1).

 

כפל שמות

ההפטרה לפרשת "בהעלותך" מתארת חזיונות שראה הנביא זכריה בקשר לשיבת ציון. בחזיונות האלה מופיעים בין השאר יהושע הכהן הגדול (זכריה ג 1) וזרובבל (זכריה ד 6). יהושע הנ"ל הוא יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון (ראו גם חגי א 12); וזרובבל הוא זרובבל בן שאלתיאל שהיה פחת יהודה באותם ימים (ראו למשל חגי א 1).

יהושע וזרובבל מופיעים בשמותיהם אלה בעוד ספרים במקרא, אבל גם (אולי) בשמות אחרים. בעזרא (פרק ב פסוק 2) כתוב: וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה… אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל, יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה (עזרא ב 2-1). ועל פי פרשנים ישוע הנזכר כאן הוא יהושע בן יהוצדק. ועוד בעזרא (א 8): וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר; וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה. ו"מצודת דויד" אומר: "ויספרם – מסרם במספר לששבצר והוא זרובבל, וכן היה נקרא בלשון פרס". כלומר יהושע  בן יהוצדק נקרא גם ישוע וזרובבל נקרא גם ששבצר.

כפל שמות – שני שמות לאותו אדם – אינו תופעה רגילה במקרא, בכל זאת יש עוד מקרים כאלה. הנה כמה מהם: אברם–אברהם (בראשית יז 5); שרי–שרה (בראשית יז 15); יצחק–ישחק (ירמיהו לג 26); עשו–אדום (בראשית כה ל); יעקב–ישראל (בראשית לב 29); יתרו–יֶתֶר (שמות ד 18) – רעואל (שמות ב 18); יהושע (בן נון)–הושע (במדבר יג 8); גדעון– ירובעל–ירובשת (שופטים ו 32, שמואל-ב יא 21); שלמה–קהלת (קהלת א 1); אסתר–הדסה  (אסתר ב 7).

בתוך קבוצת  כפולי השמות האלה, וכנראה גם בתוך כלל כפולי השמות המקראיים, אפשר להבחין בשלושה סוגים שונים של כפל. בסוג הראשון השם השני קרוב לשם העיקרי קרבה משמעית ופונטית גם יחד, ולמעשה הוא מעין גרסה של השם העיקרי. כך למשל במקרים יהושע (בן נון)–הושע; יצחק–ישחק. בסוג השני השם השני שונה לגמרי מהשם העיקרי, והמקרא לא מסביר מה מקורו ומדוע יש בכלל שני שמות. כך למשל יתרו-רעואל, אסתר-הדסה. ובסוג השלישי השם השני ניתן עקב אירוע חשוב שאירע לבעל אותו שם, והמקרא מסביר את משמעו של אותו שם ומתוך כך את הקשר שלו לאותו אירוע. למשל אברם-אברהם, יעקב-ישראל.

(בתמונת הכותרת: Twins, Unknown artist from Iran, Late 18th – early 19th century, Sanikidze, Tamaz (1985), Art Museum of Georgia)