זמן הוא מושג רחב ומרובה משמעויות. בדברים שלהלן נעמוד על שלוש משמעויות ספציפיות של המושג הזה, ונציין מילים – נוספות על המילה זמן – שמייצגות את המשמעויות האלה.
משמעות אחת של המושג זמן היא נקודה מסוימת על ציר הזמן – יום מסוים, שעה מסוימת וכדומה. מילה שמייצגת היטב את המשמעות הזאת היא מועד. אנחנו אומרים למשל "מועד הפגישה הוא יום חמישי הקרוב, בשעה שבע בערב"; או "אחרתם את המועד". מכאן גם המשמעות של מועד כיום חג (ידוע וקבוע); לדוגמה: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם (במדבר י י).
משמעות שנייה היא משך זמן מסוים. משך כזה יכול להיות קטע זמן מוגדר היטב באורכו ובמיקומו על ציר הזמן, לדוגמה: "בשבוע שלפני ראש השנה הייתי עסוק מאוד"; והוא יכול להיות גם קטע זמן שאינו מוגדר בדיוק, למשל תקופה או עידן. המשמעות הזאת (קטע זמן שלא מוגדר בדיוק) מיוצגת במקרא בעיקר על ידי המילה עת. לדוגמה: וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא (שופטים ד ד). המילה עת נהוגה גם בעת החדשה, לדוגמה: "אתה יכול להתקשר אלי בכל עת שתרצה".
משמעותו שלישית של מושג הזמן היא עצם חלוף הזמן, הרצף הבלתי הפיך של המציאות. לדוגמה: "עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו בפעם האחרונה". או "מרחק מחולק בזמן הוא מהירות". בשתי הדוגמאות האלה, המושג "חלוף הזמן" מיוצג על ידי המילה זמן; אבל במקרא המילה זמן נדירה למדי (היא מופיעה רק בשלושה ספרים, שלושתם מאוחרים – קהלת, אסתר ונחמיה), והמושג "חלוף הזמן" מיוצג שם בדרך כלל על ידי המילה ימים. הנה שתי דוגמאות: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ (קהלת יא א). ברוב הימים = אחרי זמן רב. דוגמה שנייה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת (דברים לא יד). קרבו ימיך = קרוב זמנך. השימוש במילה ימים במשמעות של "הזמן החולף" קיים גם בלשון ימינו, לדוגמה: "מאז עברו ימים רבים"; "ימים יגידו"; "ימים ארוכים"; "הימים חולפים, שנה עוברת".
בְּעִבְרִית 