צדיק ורשע -זוגות של מילים ניגודיות

צדיק ורשע -זוגות של מילים ניגודיות

הבה נסתכל על זוגות של מילים שמשמעויותיהן מנוגדות; למשל: צדיק רשע;  קרוברחוק;  חושך – אור. כאשר שתי מילים כאלה באות במשפט אחד, נשענות אחת על השנייה, הן מייצרות בדרך כלל משמעות מוּספת, שנבדלת משתי המילים כשהן לעצמן. יש סוגים שונים של משמעויות מוספות כאלה, הנה כמה מהם.

קצוות של מרחב. בסוג הזה שתי המילים מייצגות שני קצוות של מרחב, ולמעשה את כלל המרחב. לדוגמה: שִׁמְעוּ רְחוֹקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי; וּדְעוּ קְרוֹבִים גְּבֻרָתִי (ישעיהו לג יג). הקרובים והרחוקים הם קצוות של הקהל שהדובר מדבר אליו, קצוות שמסמנים את כלל הקהל הזה. [כל הדוגמאות בעיון הזה לקוחות מן המקרא, אולם יש בוודאי דוגמאות רבות גם בלשון הלא מקראית]. דוגמה נוספת: וְלֹא נֶעְדַּר לָהֶם מִן הַקָּטֹן וְעַד הַגָּדוֹל (שמואל א' ל יט). משמעות דומה של קצוות נוצרת גם על ידי הזוגות  כף-רגל ראש; ראשון – אחרוןמזרחמערב. ויש כמובן עוד כאלה.

שני חלקים המצטרפים לשלם אחד. נסתכל על הפסוק: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר, וְקֹר וָחֹם, וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתו (בראשית ח כב). יום ולילה הם  שני חלקי היממה; קיץ וחורף – שתי עונות השנה; וכן יתר הזוגות שבפסוק. זוגות אחרים כאלה הם  שמים – ארץ; חושך – אורהר – בקעה; ים – יבשה.

ערכים אלטרנטיביים. בפני האדם עומדים ערכים מנוגדים והוא נדרש לבחור ביניהם. דוגמה: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע (דברים ל טו). עוד דוגמה: אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע (תהילים מה ח). דוגמאות נוספות:  אמת  – שקר; משפט – משפח; עבדות – חרות.

פעולות מנוגדות – יצירה והרס. ברהמא, וישנו ושיווה הם האלים העיקריים בהינדואיזם. ברהמא אחראי על היצירה, וישנו על השימור, ושיווא על ההרס. ושלושתם ביחד אחראים על מעגל הקיום שכולל גם יצירה גם שימור וגם הרס. רעיון דומה מובע בפרק ג' של קהלת; אלא שאצל קהלת האדם הוא שיוצר והורס. קהלת מונה ארבעה עשר זוגות של פעולות מנוגדות – יצירה והרס. כל אחת מזוג פעולות כאלה היא לגיטימית ואף נחוצה בעיתה: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ; עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא (פסוקים ב-ג). וכך עוד אחד עשר זוגות של פעולות מנוגדות.

מִנעד מצביו של האדם. נסתכל על הפסוק: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ (קהלת ב יד). החכם והכסיל  – זה ליד זה, זה לעומת זה – מסמנים את מנעד מצביו של האדם בתחום החוכמה. דוגמה נוספת: וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר; וְנִפַּצְתִּי בְךָ  בָּחוּר וּבְתוּלָה (ירמיהו נא כב). וכך גם זוגות המילים  צדיק – רשע (הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע? בראשית יח כג); ראשזנב (וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב; דברים כח יג). דלעשיר; עבד – אדון.

מודעות פרסומת

עונות השנה

alphonse-mucha
Alphonse Mucha, Seasons

אלו הן עונות השנה? לא צריך את ויוואלדי כדי לענות על השאלה הזאת; כמובן  – סתיו, חורף, אביב, קיץ. אבל אם הייתם שואלים את עזריה אלון ע"ה, הוא היה אומר לכם שאולי באירופה יש ארבע עונות, אבל בארץ ישראל יש רק שתיים – חורף וקיץ. ביום רביעי עוד הפעלתם את המזגנים כדי לצנן את הבית, וביום שישי כבר היה חורף – גשם ורוח וקור. ומיד אחרי פורים היה חמסין.

מה אומר המקרא על עונות השנה? ובכן, על פי המקרא אכן יש רק שתי עונות – קיץ וחורף. כמו שכתוב: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח כב). אם כך, מה הם (במקרא)  אביב ו סתיו? מילון העברית המקראית (של מ.צ. קדרי) אומר על המילה  אביב: "שיבולת שגרעיניה רכים"; לדוגמה: וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל (שמות ט לא). ועוד: וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ (ויקרא ב יד). ו"חודש האביב" הוא חודש ניסן שבו שיבולת הדגן נמצאת במצב אביב. דוגמה: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם (שמות לד יח). בבית הספר החקלאי כדורי המורה לגידולי שדה, שלום וקס, לימד אותנו שיש שלושה שלבים בהבשלת גרעיני החיטה (או השעורה): הבשלת חלב, שבה הגרעין (העטוף במוץ) לבן ונוזלי, כמו חלב; הבשלת דונג, שבה הגרעין כבר לא נוזלי אבל עדיין רך, כמו דונג; והבשלה קשה, שבה הגרעין קשה לגמרי, ואז החיטה מוכנה לקציר. וכמו אז גם היום – שלב החלב (אביב בלשון המקרא) חל בחודש אפריל. ומהו  סתיו במקרא? על פי הפעם היחידה שהמילה הזו מופיעה במקרא,  סתיו היא מילה אחרת לחורף. שהרי כתוב: כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ (שיר השירים ב יא); וכידוע בארצנו הגשם חולף כאשר עובר החורף. כל זאת על פי המקרא; ורק מתקופת התלמודים והלאה  אביב ו סתיו מופיעים בלשון כעונות שנה בפני עצמן. ושמה של עונת האביב אכן נלקח מהמילה המסמנת את מצב הבשלת הדגן באותה עת, שהיא  אביב.

ועוד דבר: למילה  קיץ יש במקרא משמעות נוספת: פרי מסוים (לא ידוע איזה פרי) שמבשיל בקיץ. לדוגמה: מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן (שמואל ב' טז א). וכמו שהמילה  אביב מסמנת גם עונת שנה וגם מצב הבשלה של גידול מסוים (דגן), כך  קיץ מסמנת גם עונת שנה וגם פרי שמבשיל באותה עונה.