פרשת "אמור" והפטרתה – עניינים לשוניים

פרשת "אמור" והפטרתה – עניינים לשוניים


הפרשה: ויקרא פרקים כא, כב, כג, כד.

ההפטרה: מתוך יחזקאל פרק מד

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עוסקים בקיצוצים לשוניים.

בעל [מעמד נכבד] בעמיו

אחד העניינים שפרשת "אמור" עוסקת בהם הוא איסורים החלים על הכוהנים כדי שלא ייטַמאו בטומאות שונות. ובקשר לכך מופיע בפרשה הכתוב לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ (ויקרא כא 4). מובנו המקראי של הצירוף "בעל בעמיו" המופיע בכתוב הנ"ל אינו ברור. הוא מופיע במקרא רק במקום הזה ויש לו פירושים שונים. למשל: בעל בעמיו הוא הכהן הגדול, ומדובר על היטמאותו בגין מות אשתו. אבל אנחנו כאן לא עוסקים במופעו המקראי של הצירוף הזה, אלא בביטוי "בעל בעמיו" הרווח בלשון זמננו.

אז מה משמעו של הביטוי שלנו? בויקימילון מצאנו את הביאור הבא: "בעל בעמיו – מי שקנה לו מעמד מכובד בחברה". בסדר; אבל איך נוצרה המשמעות הזאת מתוך הצירוף הסתום לכאורה "בעל בעמיו"? המשמעות של  בעמיו ברורה (=בציבור שלו), אבל מה משמעה כאן של המילה בעל?

אפשר אולי לחפש מסלול של משמעות שיוביל מהצירוף המקראי אל הביטוי הרווח בזמננו, אבל אני מציע דרך אחרת. נראה לי שניתן לשייך את המקרה הזה לתופעה לשונית מוכרת ורחבה שאפשר לקרוא לה "ספיגת משמעות". דוגמה מובהקת לתופעה הזאת היא המילה מזל. משמעותה המקורית של מזל היא קבוצת כוכבים (במקרא זוהי המשמעות היחידה של המילה הזאת); כמו בכתוב: וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם (מלכים-ב כג 5). יותר מאוחר, מתוך אמונה בכוחם של המזלות לקבוע גורלות, נוספה למילה  מזל המשמעות "גורל"; ומכך באו ביטויים כמו "יש לו מזל רע" (כלומר גורל רע), או ברכות כמו "שיהיה במזל טוב". ובגלגול נוסף, בעיקר בלשון הדיבור, במקום לומר "מזל טוב" מקצצים ואומרים "מזל"; לדוגמה: "היה לנו מזל ומצאנו חנייה". מה שקרה בגלגול האחרון הוא שהמשמעות  "גורל" (של המילה מזל) ספגה לתוכה את התואר "טוב" או "מוצלח", וכך קיבלה המילה  מזל את המשמעות של "גורל טוב", "מקרה טוב". דוגמה נוספת היא המילה ראוי. ראוי הוא מי (או מה) שרואים אותו. לכאורה הכינוי הזה אינו עומד בפני עצמו אלא משמש לביטויים כמו "ראוי לשבח", "אינו ראוי לתפקיד" וכדומה. אבל במשך הזמן הכינוי ראוי ספג את המילים (החיוביות) שהיו צמודות לו ונעשה תואר חיובי שעומד בפני עצמו; כמו "הוא איש ראוי", "המעשה הזה אינו ראוי". דבר דומה קרה לתארים אחרים בעלי מבנה סביל, כמו מצוין ("רעיון מצוין") או  טעון ("נושא טעון").

ובכן, מה שקרה עם  מזל או  ראוי קרה כנראה גם עם  בעל בביטוי "בעל בעמיו": לכאורה היה צריך לומר "בעל מעמד נכבד בעמיו", אבל המילה  בעל ספגה, בביטוי הזה, את המושא "מעמד  מכובד", וכך קיבלנו את הביטוי  המקוצץ "בעל בעמיו".

משפטים מקוצצים

כמו הפרשה עצמה, גם ההפטרה לפרשת "אמור" עוסקת בדיני קדושה וטומאה החלים על הכוהנים; אבל אנחנו עוסקים כאן לא בדינים אלא בתופעה לשונית מסוימת המיוצגת בהפטרה.

הבה נסתכל על הכתוב וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל; וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם (יחזקאל מד 23). אם מנסים להבין את הפסוק הזה רק על פי המילים הכתובות בו –  הוא לא ברור, חסר בו משהו. כי מה זה "יורו בין קודש לחול"? ואכן "מצודת דוד" מבאר: "ואת עמי יורו – הכהנים ילַמדו את העם להבדיל בין קדש לחולין, גם יודיעום ההבדל בין טמא לטהור". למעשה "מצודת דוד" אומר שבכתוב שלנו חסרה המילה להבדיל, והוא משלים את החסר: יורו (ילמדו) להבדיל בין קודש לחול.

המשפט שלנו מייצג תופעה נפוצה למדי –  נפוצה בלשון המקרא וגם בשכבות לשון מאוחרות יותר, כולל בימינו. אפשר לתאר את התופעה הזאת כך: רכיב תחבירי עיקרי – למשל נושא, נשוא,  או מושא לפועל יוצא – לא מופיע במפורש במשפט; והקורא (או השומע) מתבקש למעשה להבין בעצמו, על סמך הקשר כללי או על סמך משפטים קודמים, מהו הרכיב המקוצץ, ומתוך כך גם להבין את כלל המשפט. למשפט כזה אנחנו קוראים כאן "משפט מקוצץ".

להלן כמה דוגמאות למשפטים מקוצצים; כדי להמחיש את הקיצוץ הצענו, בתוך סוגריים מרובעים, מילה או מילים שאינן נמצאות בכתוב המקורי אבל מתבקשות מתוך הכתוב.

–  לֹא כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם [הם יהיו] כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ (תהילים א 4).

– [אלה הם]  מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל [האמורים כדי] לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר; לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה (משלי א 2-1).

– אנטיגנוס איש סוכו קיבל [תורה] משמעון הצדיק (משנה, מסכת אבות א ג).

– מן המרפסת אני צופָה לכאן ולכאן וגם לכאן. [ואני רואה את] דודי השמש, השחפים, מכוניות נוסעות בכביש הראשי (א. קסטל בלום, "היכן אני נמצאת",  עמ' 35).

– "מתי [תתקיים] הפגישה?"  "[היא תתקיים] מחרתיים".

אם תופעה לשונית החורגת מהכללים הרגילים חוזרת ומופיעה בלשון פעמים רבות, היא כנראה לא מקרית. אם כך, מה הסיבה (הכללית) לתופעת המשפטים המקוצצים? אפשר להעלות על הדעת כמה סיבות. אחת היא חיסכון: אם אפשר להשמיט מהמשפט מילה (או מילים) בלי שהבנת המשפט תיפגע – הושג בכך חיסכון. חיסכון גם בעת הכתיבה וגם בעת הקריאה. סיבה שנייה היא סגנונית: משפט חסר עשוי ליצור אצל הקורא תחושה של  קצביות ורזון לשוני. ועוד סיבה סגנונית: במשפט חסר יש עמימות כלשהי שמאלצת את הקורא להשקיע מאמץ בהשלמת המשפט ובהבנתו.

פרשת "בלק" והפטרתה – עניינים לשוניים

פרשת "בלק" והפטרתה – עניינים לשוניים

הפרשה: במדבר פרק כב פסוק 2 עד פרק כה פסוק 9

ההפטרה:  מתוך מיכה פרקים ה, ו.

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עוסקים במילות יחס.

מילות יחס ויחסים במציאות

פרשת "בלק" מספרת על בלעם בן בעור שבמקום לקלל את בני ישראל – כפי שביקש ממנו בלק מלך מואב – ברך אותם. ובראשית הדברים כתוב כך: וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כב 3).

הבה נסתכל על המילה  מפני, המופיעה בפסוק שלנו פעמיים. בהופעה הראשונה משמעה הוא "מִן" – ויפחד מואב מן העם. את ההופעה השנייה רש"י מבאר כך: "ויקץ מואב – קצו בחייהם (כמו 'קצתי בחיי' והוא מקרא קצר)". כלומר, על פי רש"י כאילו כתוב "ויקץ מואב בחייו מפני בני ישראל"; ואם כך, משמעה של  מפני השנייה היא "בגלל".

מפני היא מילת יחס. מילת יחס היא מילה שמציינת יחס בין עצם כלשהו לבין עצמים אחרים, או בין פעולה לעצם כלשהו. דוגמאות: "הספר נמצא על השולחן"; על היא מילת יחס שמציינת, במשפט הזה, את היחס בין הספר לשולחן. "נבוא אחרי החגים";  אחרי היא מילת יחס שמציינת את היחס בין "נבוא" לבין "החגים". כאן צריך להבהיר שמילת יחס עשויה לציין במקרים שונים יחסים שונים. למשל, כפי שראינו לעיל, למילה  מפני עשויות להיות משמעויות שונות אפילו באותו משפט.

לא בכל מקרה נחוצה ללשון מילת יחס כדי לציין יחס בין שני עצמים או בין עצם לפעולה, אבל נראה שלכל יחס כזה הקיים במציאות יש בלשון לפחות מילת יחס אחת המייצגת את אותו יחס. אם כך, אפשר ללכת גם בכיוון ההפוך: אפשר להסתכל על מילות היחס הקיימות בלשון ולהסיק מהן על היחסים הקיימים או אפשריים במציאות.

ואכן דבר כזה עשינו: איתרנו כ-30 מילות יחס, ועל פיהן הבחנו בסוגי היחס היסודיים הקיימים במציאות בין עצמים לעצמים או בין עצמים לפעולות. להלן מובאים סוגי היחס שמצאנו. לכל סוג הבאנו מילות יחס הנמנות עם אותו סוג, וגם דוגמה אחת.

יחסים מרחביים. כגון יחסי מקום, כיוון, גובה, מרחק וכדומה. מילות יחס: אל, מן, לקראת, מול, על, תחת, בתוך, נוכח, נגד. דוגמה: "מול המוזיאון יש מסעדה".

יחסי זמן. כגון יחסי מוקדם ומאוחר, התייחסות למועדי זמן. מילות יחס: לפני, אחרי, עד, בְּ ("ביום שלישי). דוגמה: "הוא יחזור אחרי הצהריים".

יחסי סיבה-תוצאה. כמו גרימה, הנעה. מילות יחס: בגלל, מפני, בעבור, למען, בשביל. דוגמה: "בגלל הגשם לא יצאנו לטיול".

יחס הפעוּל. היחס שבין הפועֵל והפעולה (הנושא והנשוא) לבין הפעוּל (המושא). מילות יחס: את, אל, ב. דוגמה: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ".

יחסי שייכות. יחסים כגון שייכות, הימצאות משותפת, דומוּת, היכללות. מילות יחס: של, אצל, עם, כמו, ביניהם, בלעדי. דוגמה: "האוטו של תנובה גדול וירוק".

ההבחנה בחמשת סוגי היחס היסודיים המוצעת לעיל בוודאי אינה ההבחנה האפשרית היחידה, אם כי אני מאמין שהבחנות אחרות לא תהיינה שונות בהרבה. על כל פנים מטרת הדברים כאן היא לא להציע הבחנה אחת מסוימת, אלא להציג, כדוגמה, דרך להבנת מבנה המציאות מתוך מבנה הלשון.

יחס של תכלית ויחס של סיבה

ההפטרה לפרשת "בלק" כוללת את דברי הנביא מיכה המאזכרים את בלק ובלעם. וכך כתוב: זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' (מיכה ו 5). המילה   למען, בכתוב הזה, היא מילת יחס של תכלית, של "כדי": על בני ישראל לזכור את פרשת בלק ובלעם כדי שידעו את צדקות ה'.

אבל למילה  למען יש גם משמעות של סיבה, של "בגלל". לדוגמה: וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא; וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן [=בגלל] שְׁמֶךָ (מלכים-א ח 41). ועוד דוגמה: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם [=בגללכם] וְלֹא שָׁמַע אֵלָי (דברים ג 26).

מילות יחס אחרות של תכלית, נוספות על  למען ו כדי, הן בשביל, לשם. ומילות יחס (או חיבור) אחרות של סיבה, מלבד למען ו בגלל, הן  משום, עקב, מפני, בעבור, יען, הואיל ו.., מכיוון ש…

כפי שראינו, למילה  למען יש שני מובנים, האחד "כדי" והשני "בגלל". יש בלשון מילים רבות שיש להן יותר ממובן אחד, ובדרך כלל המובן שאליו התכוון הדובר או הכותב מתברר על פי ההקשר והתחביר שבהם מופיעה המילה. אבל במקרה של  למען לא תמיד ההקשר או התחביר מצביעים על מובן אחד בלעדי. לדוגמה, הבה נסתכל על המשפט "אנחנו עושים את זה למען מטרה חשובה". את היחס בין "עושים" לבין "מטרה" אפשר להבין במשפט הזה בשני אופנים: יחס של תכלית – "כדי להשיג מטרה חשובה"; או יחס של סיבה – "בגלל מטרה חשובה".

פעמים רבות כאשר למילה אחת יש יותר ממובן אחד אין כל קשר של משמעות בין המובנים השונים. אבל במקרה של  למען יש קשר אמיץ בין שני המובנים. למעשה שני היחסים שהמילה  למען מציינת – תכלית וסיבה –  שניהם יחס של גרימה: ביחס אחד התכלית גורמת למעשה כלשהו שמטרתו השגת התכלית; וביחס השני התרחשות כלשהי גורמת להתקדמות אל תכלית זו או אחרת.

 

(בכותרת: I Saw Three Cities by Kay Sage, 1944)