פרשת "בא" והפטרתה – עניינים לשוניים

פרשת "בא" והפטרתה – עניינים לשוניים


הפרשה: שמות מפרק י פסוק 1 עד פרק יג פסוק 16

ההפטרה: ירמיהו פרק מו מפסוק 13 עד פסוק 28.

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: ששניהם קשורים להגדה של פסח.

הגדה של פסח בנוסח יגור

עניינה העיקרי של פרשת "בא" הוא יציאת בני ישראל ממצרים. מתוך כך הפרשה הזאת, ובעיקר הפרקים יב ו-יג, סיפקה להגדה של פסח כמה פסוקים וביטויים; חלקם הובאו להגדה בציטוט ישיר ומדויק וחלקם הובאו בשינויי נוסח כאלה או אחרים.  עם זאת, יציאת מצרים כשלעצמה, כפי שהיא מתוארת לפרטיה בפרשת "בא", אינה עיקר הטקסט של ההגדה – רוב הטקסט הוא מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, תפילות ופיוטים. צניעות מקומו של סיפור יציאת מצרים בהגדה כנראה לא הייתה לרוחם של  החלוצים שבאו לארץ בראשית המאה ה-20. החלוצים האלה לא הסתפקו בהקמת קיבוצים ובהפרחת שממות, הם גם שאפו ליצור תרבות חדשה שאמנם יונקת מהמסורת אבל גם מבטאת מציאות וערכים חדשים. מוקי צור, חבר קיבוץ וחוקר תרבות שחקר גם את תרבות הגדות הפסח של הקיבוצים, אומר (בדברי ליווי והסבר להגדה של פסח בנוסח קיבוץ יגור) על העניין הזה כך: "הסיפור של יציאת מצרים, שהתגלגל מדור אל דור אך הוצא בניסוחו המקראי מההגדה של פסח, שב להגדה על ידי החלוצים בגדול. הם חשו הזדהות עמוקה עם הרגעים ההיסטוריים ההם וביקשו להם ביטוי שלא יהיה רק הד למסורת הדורות המתגלגלת, אלא יהיה ביטוי ביוגרפי […]. הרי גם העולים ארצה יצאו ממצרים, מן הגולה. גם הם היו צריכים לנווט עצמם במדבר חייהם ולהעז להתחיל מחדש".

ואכן, כאשר בשנות השלושים של המאה ה-20 יהודה שרת עיצב והלחין הגדה של פסח עבור קיבוץ יגור – הקיבוץ שבו היה חבר – הוא צירף להגדה הזאת לא מעט פסוקים מקראיים שאינם כלולים בהגדה המסורתית, והלחין אותם לזמרת מקהלה ולשירת רבים. בין הפסוקים המצורפים האלה יש גם כמה השאובים מהפרשה שלנו. הנה כמה מהם.

בפרשה כתוב: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה', שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם (שמות יב 42). ובהגדה של יגור מופיע ומזומר הכתוב: "ליל שימורים הוא לה' לכל בני ישראל לדורותם".

ביחס לביטוי "ליל שמורים" (המופיע במקרא רק בפרשה שלנו) ראוי לציין שמשמעו המקראי אינו זה של ימינו (לילה ללא שינה), אלא לילה של שמירה; וכך מבאר רש"י: "ליל שמרים – שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים". והמילון לעברית מקראית (של מ.צ. קדרי) אומר: "ליל שמורים – הלילה שבו שמר ה' על בני ישראל".

פסוק אחר ששרת הלחין וצירף להגדת יגור הוא: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב (שמות יג 4). גם ביחס לפסוק הזה ראוי לציין שמשמעה המקראי של המילה אביב אינו כמשמעה בימינו (כלומר עונת השנה שבאה אחרי החורף), אלא שיבולת שגרעיניה רכים, שזה אכן מצבן של שיבולי הדגן בחודש ניסן, בטרם הבשילו כליל.

עוד פסוק מהפרשה שלנו שלא נמצא בהגדה המסורתית אבל שרת הלחין אותו והכניס להגדת יגור: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות יג 3). ועוד אחד: וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א 12).

ויש עוד כאלה.

ירמיהו וההגדה של פסח

הקשר בין הפטרת פרשת "בא" לבין הפרשה עצמה הוא מצרים והמכות שה' הביא (בפרשה) או יביא (בהפטרה) עליה. הקשר הזה אינו רק במישור הענייני, אלא גם בסגנון, במונחים ובמילים. הנה כמה דוגמאות.

– בפרשה מסופר על הארבה שה' העלה על מצרים: וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם כָּבֵד מְאֹד (שמות י 14). ואצל ירמיהו כתוב (על מחריבי מצרים): כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר (מו 23).

 – בפרשה כתוב: דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב (שמות יא 2). ואצל ירמיהו: כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת מִצְרָיִם (ירמיהו מו 19). ורש"י מבאר: "כלי גולה" – אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומְקִדה [כוס או קערה] של חרס לשתות בה.

– בפרשה כתוב: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (שמות יב 29). ואצל ירמיהו: הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם (מו 13). בקשר להכאות האלה ראוי לציין שהמושגים "מכות מצרים" או "עשר המכות", המוכרים לנו מההגדה של פסח (אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּות שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים …) לא קיימים במקרא. המקרא נוקט לעניין זה במילים אחרות, למשל  שפטים (וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים; שמות ו 6), או  אותות ומופתים (וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; שמות ז 3). המושג  מכות ככינוי לשפטים שעשה ה' במצרים מופיע – אולי לראשונה – במשנה (מסכת אבות, פרק ה, ג): "עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצריים, ועשרה על הים".

– בפרשה כתוב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר (שמות יג 1). ובהפטרה כתוב: הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא (ירמיהו מו 13).

– בפרשה כתוב: כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם (שמות יג 9). ובהפטרה חוזרת המילה  יד שוב ושוב, לדוגמה: וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד עֲבָדָיו (מו 26).

בהפטרה שלנו ירמיהו מאזכר את יציאת מצרים רק בעקיפין, אבל במקומות אחרים הוא מזכיר אותה באופן ישיר; לדוגמה: וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר (ירמיהו ב 6). וגם מחוץ לתחומי המקרא יש קשרים בין ירמיהו לבין יציאת מצריים; למשל קשר בין ירמיהו לסדרי פסח בתקופתנו:

כאשר יהודה שרת עיצב והלחין את ההגדה בנוח יגור הוא צירף והלחין להגדה הזאת גם פסוקים מירמיהו (פרק לא פסוקים 15-14): קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ […] מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ […] וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. 

מודעות פרסומת

ויהי ערב ויהי בוקר – חזרות מילוליות

ויהי ערב ויהי בוקר – חזרות מילוליות

קראתי באיזשהו מקום – אני לא זוכר איפה – תובנה מעניינת בקשר למוזיקה: עיקרון יסוד במוזיקה – בכל מוזיקה – הוא החזרה. נושא או משפט מוזיקלי חוזרים שוב ושוב באותו שיר, באותו קטע, באותה יצירה. כך בכל סוגי המוזיקה: אתנית, פופ, שירי ילדים, רוק, מוזיקה קלסית. זאת כנראה הדרך שבה המנגינה חודרת לנפש.

האם דבר כזה קיים גם בעולם המילולי? לכאורה אין צורך בכך, שכן מסר מילולי נקלט באמצעות הבנת המשמעות, ולכך בדרך כלל אין צורך בחזרות. בכל זאת אנחנו מוצאים חזרות גם בדברים מילוליים: פעמים רבות אנחנו רואים מילים, צירופים, משפטים,  או תבניות כתיבה שחוזרים שוב ושוב באותו קטע מילולי, בתוך אותו טקסט. אילו סוגי חזרות מילוליות יש? באיזה סוגי טקסטים קיימות חזרות? מה תפקידיהן של החזרות האלה? השאלות האלה מזמינות מחקר שחורג מיכולתו ומממדיו של עיון קצר; אבל אפשר להביא כמה דוגמאות לשימוש בחזרות מילוליות בטקסטים שונים מתקופות שונות.

המקרא נפתח (בראשית, פרק א) בסיפור בריאת השמים והארץ וכל צבאם. שישה ימים נמשכה הבריאה, ובכל יום (חוץ מביום שני), לאחר תום המלאכה של אותו יום, חוזר הכתוב ואומר "וירא אלוהים כי טוב". ובכל יום, בסיום היום, נאמר "ויהי ערב ויהי בקר יום … " (אחד, שני וכן הלאה). שש פעמים חוזרים הדברים האלה; כמו צלצול הגונג בתום כל סיבוב בתחרות אגרוף.

בשמות פרק כ' מופיעים עשרה ציוויים יסודיים, שנקראים (לא על ידי המקרא) עשרת הדברות. חמשת הראשונים הם ציוויי "עשה", וחמשת הבאים אחריהם הם ציוויי "לא תעשה" שהמילה "לא" חוזרת ומופיעה בראש כל אחד מהם: לא תרצח,  לא תנאף, לא תגנב, לא תענה עד שקר, לא תחמוד. חמש פעמים "לא". כמו הלמות פטיש הנועץ את האיסורים בראשו של השומע.

ספר עמוס נפתח במשא נבואי אפוקליפטי על שישה מעמי האזור: דמשק, עזה, צור, אדום, עמון ומואב; וגם על יהודה וישראל. שמונה נבואות קצרות וחריפות שכולן מתחילות במשפט "על שלושה פשעי … [דמשק, או עזה, או צור, וכך היתר] ועל ארבעה לא אשיבם". כמו תרועת חצוצרה החוזרת ומושמעת לפני כל הסתערות.

פרק ג' של קהלת נפתח במשפט "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים". ואחריו מפורטים זוגות זוגות של מעשים – מעשה והיפוכו, מעשה והיפוכו – שעושה אדם; וכולם בנויים באותה תבנית: "עת ללדת ועת למות; עת לטעת ועת לעקור נטוע; עת להרוג ועת לרפוא; …". וכך ארבעה עשר זוגות מעשים, עשרים ושמונה פעמים המילה "עת". כמו שעון עתים שמתקתק ומתקתק.

מסכת אבות (משנה, סדר נזיקין) כוללת מספר רב של חזרות מילוליות מסוגים שונים. כדוגמה אפשר להביא את פרק ה'. הפרק הזה כולל כמה קטעים שבמרכז כל אחד מהם עומד מספר מסוים. לדוגמה: אחד הקטעים האלה, שבמרכזו עומד המספר ארבע, כולל שש פסקות. הפסקה הראשונה הולכת כך: "ארבע מידות [מצבים] באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך – זו מידה בינונית [רגילה]; […]. שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ [בּוּר, טמבל]. שלי שלך ושלך שלך – חסיד. שלך שלי ושלי שלי – רשע". הפסקה השנייה חוזרת על אותה מתכונת: "ארבע מידות בדעות [בתכונות הנפש]: נוח לכעוס ונוח לרצות – יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס וקשה לרצות – יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד; נוח לכעוס וקשה לרצות – רשע". ובאותה מתכונת מופיעות גם יתר הפסקות של הקטע; וכמו השתיים שלעיל, כל אחת מהפסקות מחלקת את בני האדם לארבע קבוצות על פי ארבע מידות שקיימות אצל בני אדם בנוגע לעניין מסוים. למעשה יש בפרק הזה חזרה בתוך חזרה: כל הקטעים של הפרק בנויים באותה צורה, ובתוך כל קטע כל הפסקות בנויות באותה מתכונת.

[באנלוגיה למוזיקה, המבנה הארכיטקטוני המורכב של הפרק הזה מזכיר מבנים מורכבים ביצירותיו של באך, למשל "הפסנתר המושווה"].

בהגדה של פסח יש כמה וכמה קטעים הבנויים מחזרות מילוליות, ואפשר אפילו לומר שהחזרה המילולית היא עקרון סגנוני יסודי בהגדה. מה נשתנה; ארבעה בנים; אחד מי יודע; דיינו; הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו; חד גדיא – כל אלה ועוד בנויים מחזרות מילוליות.

וישנן התפילות, וישנם הפיוטים של ימי הביניים, וישנם אין ספור שירים ופזמונים מתקופתנו שלנו שיש בהם ביטויים חוזרים, שורות חוזרות, בתים חוזרים. הנה רק שתי דוגמאות.

"הייתה צעירה בכנרת אשר בגליל / כל היום הייתה שרה שיר חדווה וגיל / כל היום היתה שרה / שיר אחד היא רק ידעה / ש: / הייתה צעירה בכנרת … " וחוזר חלילה עד אין קץ.

"דינה / דינה ברזילי / ארבע תשע שש שלוש חמש אחת". שש פעמים חוזרות השורות האלה בשיר.