וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד א)

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד א)

על ארבעה אנשים נאמר במקרא "זקן בא בימים": על אברהם, על שרה, על יהושע ועל דוד. מה פירוש הביטוי "בא בימים"? על איזה ביאה מדובר ועל אלו ימים?

ברור שהתואר הזה שייך לזקנה. ברור גם שהוא אינו זהה לתואר  "זקן"; כי אם היה זהה לא היה טעם לציין גם אותו. ועוד דבר: מתוך הארבעה שזכו בתואר הזה, שלושה הם מענקי המקרא; וגם שרה לא הייתה קוטלת קנים. ומכאן שהתואר "בא בימים" מציין תכונה ייחודית ונעלה. עם זאת משמעותו אינה ברורה – שתי המילים אינן מתקשרות לכאורה. חיפשתי אצל פרשנים פירוש פשוט ומקובל לביטוי העמום הזה ולא מצאתי. ודווקא האַין הזה מעודד להציע פירושים.

לדעתי הקושי שבהבנת המשמעות של  "בא בימים" נובע מכך שהביטוי הזה הוא מטפורה כפולה, מעין צופן בתוך צופן: גם  בא היא מטפורה וגם  ימים. [לא ניכנס כאן לעומק השאלה מהי מטפורה, אבל נאמר שעל פי בלשנים מובילים מטפורה קיימת כאשר מושגים מתחום אחד (תחום המטרה) מיוצגים על ידי מושגים מתחום אחר (תחום המקור). תחום המטרה הוא בדרך כלל מופשט, ולכן אולי לא קל להבין אותו; ותחום המקור הוא בדרך כלל מוחשי ומובן בקלות, ולפיכך משתמשים בו לייצוג התחום המופשט].

נתחיל עם  ימים. ימים הם מטפורה לזמן. זמן הוא מושג מופשט. הוא כל כך מופשט עד שקשה להבין מהו ולא ברור איך מגדירים אותו. הדרך שלנו להבין מהו זמן, וגם למדוד אותו, הוא באמצעות תופעות פיזיקליות מוחשיות. תופעה אחת כזאת היא סיבוב כדור הארץ סביב צירו (או כפי שחשבו הקדמונים – סיבוב של השמש סביב הארץ). סיבוב אחד שלם מייצר את מה שאנחנו קוראים יום או יממה. וכך ימים הם מטפורה לזמן.

גם  בא (בביטוי "בא בימים") הוא מטפורה. המילה  בא היא גם פועל ("אתמול משה בא אלינו") וגם תואר שמשמש כשם עצם; למשל , "באי ביתו". באי הוא צורת נסמך של  באים. באי ביתו של אדם מסוים הם ידידיו, אלה שמבקרים אצלו באופן תדיר, שקרובים אליו קירבה אינטימית. ויחיד של  באים הוא  בא.

ועכשיו אפשר לפרש את הצירוף: "בא בימים" הוא אדם שקרוב קירבה אינטימית לזמן. לאו דווקא לזמן היום יומי, אלא לזמן הנצחי, לזמן המטפיזי. איש כזה חייב שיהיה זקן, וחייב שיהיה מקורב לבריאה. כמו אברהם, כמו שרה, כמו יהושע, כמו דויד.

האם אכן אלה הם הדברים שהיו בראשם של כותבי המקרא כאשר כתבו "זקן בא בימים"? אנחנו לא יודעים, וזו גם לא השאלה החשובה לענייננו. השאלה החשובה היא האם ההסבר שהבאנו לעיל אכן מבאר ומבהיר את הביטוי; האם הוא מתקבל על הדעת; האם הוא תואם את הגיונה ורוחה של הלשון. בעניין הזה, כמו בעניינים לשוניים רבים אחרים, יש דמוקרטיה; וכל קורא ישפוט על פי הבנתו שלו.

שימושים חדשים למילים ישנות

ביטויים רבים שהיו שגורים אפילו רק לפני כמה עשורים כבר אינם בשימוש, או שהם בשימוש מצומצם בלבד. זאת משום שהמציאות שאותה הם ייצגו נעלמה או נדחקה לפינה; או מפני שהוחלפו על ידי ביטויים חדשים ואופנתיים; או בגלל סיבות אחרות כלשהן. לכאורה אין יותר צורך בביטויים כאלה ואפשר לזרוק אותם לפח האשפה של הלשון, או לכל היותר לשים אותם בגנזכי המילים. לא חבל? אולי אפשר לתת להם משמעויות חדשות? אולי אפשר למחזר אותם; כמו שממחזרים פלסטיק, מתכת, או נייר? כדוגמה לאפשרויות מחזור אני מביא להלן כמה ביטויים כאלה; ולכל אחד מהם אני מציע משמעות חדשה; וגם מציג את המשמעות הישנה שלו, זו שהולכת ונשכחת.

אדמה כבדהמגרש בלב תל אביב. בבית הספר החקלאי למדנו: אדמה שחלקיקיה דקים – בדרך כלל זאת אדמה חומה או שחורה – נקראת  אדמה כבדה. ואדמה שחלקיקיה גסים, למשל אדמה חולית, נקראת  אדמה קלה.

אימון הפרטמכון כושר. בבסיס טירונים עברנו אימון הפרט. למשל: פזצטא -פול, זחל, צפה, טווח, אש.

איש הדמיםקפיטליסט חזירי. וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ [את דוד]; צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים (שמואל ב' טז ז).

בא בימיםימאי. על שלושה אנשים נאמר במקרא  בא בימים: על אברהם, על יהושע ועל דוד.

בית הכבודהכנסת. בית כבוד הוא כינוי לבית שימוש, ומקורו (כנראה) בביטוי "בית כיסא של כבוד" שמופיע במשנה, מסכת תמיד א א.

בית כיסאחנות רהיטים. הביטוי  בית כיסא נוסף ללשון בתקופת התלמודים כתחליף מעודן יותר למילה המקראית  מחראות, שכבר עורכי המקרא הסתייגו ממנה ושמו במקומה את המילה  מוֹצאוֹת. עד לפני כמה עשורים  בית כיסא היה עדיין בשימוש, עד שגם הוא החל להדיף ריח לא נעים והוחלף ב בית שימוש, שירותים, נוחיות וכיוצא באלה ביטויים נקיים יותר.

איש בליעל עובד שקידומו נחסם. איש בליעל הוא איש רע, נבל; לדוגמה: אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה (משלי ו יב).

חומה ומגדל – בית סוהר. בשנים 1939-1936 התחולל בארץ המרד הערבי, שנקרא בפי היהודים מאורעות 39-36. באותן שנים הוקמו עשרות יישובים יהודים בשיטה שכונתה  חומה ומגדל: מסביב לחצר היישוב הוקמה חומה, ובמרכז החצר הועמד מגדל תצפית.

כבש המטוס – ארוחה בשרית שמוגשת בטיסה.  כבש המטוס הן אותן מדרגות שבהן ירדו מהמטוס בטרם היות השרוולים.

Anti-capitalism_color
אנשי הדמים, אילוסטרציה משנת 1911.

מושב זקנים – ספסל בשדרה. פעם היו אומרים  מושב זקנים; אחר כך אמרו  בית אבות; היום אומרים  דיור מוגן או  כפר גמלאים.

מחזור זרעים – טיפולי פוריות. בחקלאות הבעל (חקלאות ללא השקייה) היו נהוגים מחזורי גידולים דו שנתיים, תלת שנתיים או ארבע שנתיים. לדוגמה: שנה ראשונה – חיטה; שנה שנייה – דגן קיצי (למשל סורגום או תירס); שנה שלישית – שחת (גידול שנקצר בעודו ירוק; מתייבש בשדה ונכבש לחבילות המאוחסנות במתבן; משמש כמזון לבהמות).

משחק לילה הרפתקת אהבים לילית. בתנועה היינו משחקים משחקי לילה. משחקים כאלה התקיימו (כמובן) בשעות החשכה, בשטח פתוח רחב. החניכים חולקו לשתיים או שלוש קבוצות שהתחרו ביניהן בצורה כלשהי שחייבה תנועה בשטח. למעשה משחקי הלילה תרגלו התנהלות שקטה, הקשבה לרחשי הלילה, התמצאות בשטח בחושך, ניווט, התגברות על פחד.

עט נובע – סופר פורה. עט נובע הוא עט שיש בו מכל קטן של דיו. מדי פעם ממלאים אותו בדיו, ומתוך כך אין צורך לטבול אותו שוב ושוב בקסת הדיו כמו שטובלים עט רגיל. בילדותנו עדיין לא היו קיימים העטים הכדוריים למיניהם, ועט נובע היה ניתן לראשונה רק בכיתה ו' או ז' (בערך באותו זמן שבו קיבלנו את שעון היד הראשון). עד אז כתבנו בעט רגיל. העט הרגיל היה למעשה יוֹרשה המתועש של נוצת הכתיבה. הייתה לו ציפורן מתכת (שהתקלקלה לפרקים והיו מחליפים אותה) ונלוו לו שני אביזרי עזר: קסת דיו ונייר סופג. היו מטבילים את הציפורן בקסת הדיו, כותבים כמה מילים ומספיגים בנייר סופג. וכך שוב ושוב –  מטבילים, כותבים ומספיגים.

עיפרון קופי – גנב ספרותי. היה פעם מין עיפרון שקראו לו  עיפרון קופי (או  עיפרון כימי) שסגולתו הייתה אי מחיקוּתו – שאי אפשר היה למחוק את מה שרשם בו.

עמל כפיים – מסג'. משמעותו של הביטוי  עמל כפיים היא עבודה פיזית. העלייה החלוצית שהתחילה לבוא לארץ בתחילת המאה העשרים העלתה את עמל הכפיים  הנבדלת מ"פרנסות אוויר" (לוּפט געשעפטן) למדרגה של ערך לאומי וחברתי.

קשר שטוח – יחסים זמניים. בתנועת הצופים למדנו לקשור כל מיני קשרים; כמו קשר מוט, קשר הצלה, קשר שטוח.

ריח הזבל – שחיתות באגף התברואה. כנראה שלאפו של המשורר לוי בן אמיתי ריח הזבל הכפרי היה נעים, כפי שמשתמע משירו "שדות שבעמק": "שדות שבעמק קדמוני הלילה בריח הזבל ניחוח חציר". אבל בדרך כלל לזבל, כמו גם לשחיתות, אין ריח טוב.

שביל הנחש – מסלול ההתקדמות של פוליטיקאי. היום אפשר לעלות על צוק המצדה ברכבל, אבל פעם עלו רק ברגל – או בשביל המערבי או בשביל המזרחי שנקרא  שביל הנחש על שום פיתוליו הרבים.

תנועת המושבים – בחירות לכנסת. תנועת המושבים היא התנועה ההתיישבותית המאגדת את מושבי העובדים. מושב העובדים הראשון היה נהלל, והוא נוסד ב-1919; ותנועת המושבים, כארגון התיישבותי, הוקמה ב-1933.