"ותאמר בת שבע אל דויד: אולי תבוא אלי היום בשעה חמש אחרי הצהרים?" המשפט הזה כמובן אינו כתוב במקרא וגם לא היה יכול להיכתב. לא רק מפני שאינו תואם את הסיפור המקראי ואת סגנון המקרא, אלא גם מפני שבמקרא לא מופיעה כלל המילה שעה; וגם המושג עצמו לא קיים – אין חלוקה של היממה לעשרים וארבע חלקים. המילה שעה נכנסה ללשון העברית רק בספרות התלמודית, והמילים דקה ו שנייה נכנסו עוד יותר מאוחר – שנייה בימי הביניים ו דקה בעת החדשה. מדוע המושג שעה לא מופיע במקרא? האם מפני שאורח החיים של אז לא חִייב קיום של מושג כזה? או אולי מפני שלא היו אז מכשירים שיכולים לציין שעות? כך או כך, השאלה הזאת אינה מענייננו כאן.
עם זאת לכותבי המקרא ולדמויות שלו היה צורך לציין זמנים ומשכי זמן תוך-יממיים , שהרי אחרת לא היו יכולים לתאר ולנהל התרחשויות שונות ורבות.
בהיעדר שעונים, מורה הזמן הראשי והכמעט יחיד במקרא הוא השמש, שעושָה זאת באמצעות מסלולה ברקיע (או העדרה מהרקיע) ובאמצעות עוצמת האור והחום שהיא מקרינה (או לא מקרינה, כאשר היא נעדרת מהרקיע). ואכן יש במקרא מבחר עשיר של ציוני זמן תוך-יממיים, ומיד נציג אותם (לפחות את רובם המכריע) לפי סדר זמנם בתוך היממה [ביטויי זמן אלה לוקטו וסודרו בעיקר על בסיס "מילון העברית המקראית" של מ.צ. קדרי].
יום ולילה. ההבחנה התוך-יממית הראשונה – ראשונה להופעה במקרא וראשונה לשכיחות ולחשיבות – היא זו שבין היום והלילה; ויחד עם היום והלילה מופיעים גם הערב והבקר: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א ה). אפשר לשאול איך יש (על פי המקרא) יום ולילה ערב ובוקר עוד לפני שנבראה השמש (ביום הרביעי)? ואכן היו פרשנים שעסקו בשאלה הזאת (למשל רבינו בחיי בן אשר); אבל אנחנו לא ניכנס אליה כאן. על כל פנים גם מתוך המקרא ברור שיום ולילה ערב ובוקר באים ועוברים על פי מהלכה של השמש.
בקר. הבוקר המקראי מתחיל עם האור הראשון, עוד לפני זריחת השמש: וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ (רות ג יד); והבקר כולל גם את זריחת השמש: וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר (שופטים ט לג).
שחר – האור הראשון של הבוקר: וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים (נחמיה ד טו).
זריחת השמש: וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם (מלכים ב' ג כב).
רביעית היום – המחצית הראשונה של הזמן שבין הבוקר לצהריים; כלומר הזמן שבין תחילת האור ועד הבוקר המאוחר: וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם (נחמיה ט ג).
מחצית היום – אמצע היום, כלומר צהרים: וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם (נחמיה ח ג).
צהרים – אמצע היום: עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה (תהילים נה יח).
נכון היום – צהרים: וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (משלי ד יח).
חום היום – השעות שבהן החום גדול, כלומר סביב הצהרים: וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (בראשית יח א).
עוד היום גדול – מיד אחרי הצהרים: וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה (בראשית כט ז).
כעבור הצהרים – אחרי הצהרים: וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה (מלכים א' יח כט).
בעוד היום – לפני שקיעת השמש: וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם (שמואל ב' ג לה).
רפה היום לערוב – זמן קצר לפני הערב: וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב (שופטים יט ט).
בין הערבים – הזמן שבין ראשית שקיעת השמש לבין צאת הכוכבים: בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם (שמות טז יב).
לפנות ערב – זמן התחלת הערב: וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם, וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה (דברים כג יב).
עד שיפוח היום – הזמן הקרוב לשקיעת השמש: עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים (שיר השירים ב יז)
נשף – בין הערביים, דמדומים: בְּנֶשֶׁף עֶרֶב יוֹם (משלי, ז, ט).
בוא השמש – שקיעת השמש: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ (שמות כב כה).
ערב – זמן שקיעת השמש: וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב (בראשית ח יא).
היום ירד – היום הגיע לסופו: הֵם עִם יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד (שופטים יט יא).
היום קדר – הזמן שלאחר השקיעה: וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם (מיכה ג ו).
צאת הכוכבים – אחרי שקיעת השמש, תחילתו של החושך: וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים (נחמיה ד טו).
אישון לילה – בזמן הלילה, עצם הלילה: בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה. (משלי ז ט).
חצי הלילה – חצות: וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה (שופטים טז ג).
אשמורות – הלילה מתחלק לשלוש אשמורות על פי שלוש משמרות השומרים.
ראש אשמורות – האשמורת הראשונה: קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת (איכה ב יט).
אשמורת תיכונה – האשמורת האמצעית: וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה (שופטים ז יט).
אשמורת הבקר – האשמורת השלישית: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר (שמואל א' יא יא).
בְּעִבְרִית 