שמוליק ושרה'לה – כינויים משפחתיים

בין העצים הירקרקים מויש'לים שלוימ'לים משחקים (ח.נ. ביאליק; תרגום מיידיש א. אשמן).

 

לכל אדם יש שם שנתנו לו הוריו עם היוולדו, ובשם הזה הוא רשום בספרי הרשויות ובמסמכים רשמיים אחרים. לשם הזה אפשר לקרוא  "שם הלידה". לאנשים רבים יש גם כינוי שבו מכנים אותם בני משפחתם או חבריהם, או אלה וגם אלה. ובמקרים רבים כינויים כאלה נעשים שמו השימושי של האיש; ושם הלידה נשמר למטרות רשמיות וחגיגיות בלבד, כמו טוקסידו.

אפשר לחלק את עולם הכינויים לשתי מחלקות עיקריות. המחלקה האחת, הגדולה בין השתיים, היא זו שכוללת כינויים שניתנו כבר בילדות על ידי ההורים והמשפחה הקרובה. לדוגמה:  שמוליק, שרה'לה, גדי, ציפי. לכינויים כאלה אפשר לקרוא  "משפחתיים". המחלקה השנייה היא כינויים שניתנו בגיל מאוחר יותר, בדרך כלל בתקופת הנערוּת, על ידי סביבה כלשהי, כמו בית ספר, תנועת נוער, או צבא. למשל: ג'ינג'י,  כושי, פיל, צ'יץ', פוּפיק, שָמן. לכינויים כאלה אפשר לקרוא "חברֶתיים" (מלשון חֶברֶ'ה). אנחנו מתייחסים כאן רק לכינויים משפחתיים, ואלה הדברים שהעלינו בנוגע אליהם.

דבר ראשון: רוב הכינויים המשפחתיים גזורים לפי אחת מחמש הצורות המצוינות להלן (כל צורה נקראת כאן על פי כינוי זה או אחר הבא באותה צורה).

דוב'לה. הצורה הזאת מאופיינת על ידי הסיומת  לֶה. לדוגמה: אהר'לה, טובה'לה,  יוס'לה,  לאה'לה, משה'לה,  רבקה'לה, רוח'לה,  שרה'לה.

זאביק. צורה זו מאופיינת על ידי הסיומת  יק. דוגמאות:  איציק,  דוביק, דודיק,  רוביק,  רוחיק, שמוליק,  שוֹשיק,  שרוליק.

שר'קה.  צורה זו מאופיינת על ידי הסיומת  קָה או  קֶה. דוגמאות: אור'קה,  אסתר'קה, דבור'קה, חיימקֶה,  מוטקֶה,  צביקה,  רות'קה, שייקֶה.

שִייע. בצורה הזאת הכינוי הוא קיצור של שם הלידה. בדרך כלל הקיצור נעשה על ידי ויתור על אחד (או יותר) מעיצוריו של השם. למשל: אלי (במקום אליהו), גבי (במקום גבריאל), לייזר (במקום אליעזר),  שוש (שושנה), ריקי (רבקה), שימי (שמעון), גידי (גדעון), חזי (יחזקאל).

גדי. צורה זו מאופיינת על ידי תנועת החיריק והיו"ד הנוספת בסוף השם – בדרך כלל שם בן הברה אחת. לדוגמה:  דני, גדי, רוני, חני, רותי, גלי, טלי.

ככלל, כינויים שואפים אל האמצע ואל נוחות ההגייה. לשמות קצרים הם מוסיפים הברות או עיצורים; ואת השמות הארוכים הם מקצרים.

דבר שני: ככלל, כינויים משפחתיים נובעים משמות לידה.  שמוליק נובע מ שמואל,  שר'קה נובע מ שרה וכדומה. למעשה הכינויים המשפחתיים הם כעין "שמות צל" של שמות הלידה.

דבר שלישי: הכינויים המשפחתיים קיימים בעיקר כאשר שמות הלידה הם מסורתיים. לפי הגדרתנו כאן שמות מסורתיים הם כאלה שניתנו לילדים יהודיים במשך דורות רבים; ושמות חדשים (לא מסורתיים) הם כאלה שלא היו נהוגים לפני העת החדשה, בין שהם שמות מקראיים, כמו  יפתח, ענת, יעל, או  עמוס, ובין שהם שמות חדשים לגמרי כמו  יסמין, גל, אורלי, או  אילן.

דבר רביעי. כמו שיש בלשון מאגר של שמות מסורתיים, שיהודים משתמשים בהם שוב ושוב, כך יש גם "מאגר צל" של כינויים משפחתיים שמשתמשים בהם בהתאמה לשמות הלידה.

יעקב ונבל – שמות שמעידים על בעליהם

תפקידו הבסיסי של שם הניתן לאדם הוא לסמן את אותו אדם כך שאפשר יהיה להתייחס אליו;  אבל שמות עשויים לאצור משמעויות גם מעבר לתפקיד המעשי הזה. בפרט יכולות להיות להם משמעויות שקשורות לבעלי השמות עצמם. למשמעויות כאלה אנחנו קוראים כאן משמעויות פרטיות. הנה דוגמה: אורי (או  דן או  עמוס) הוא שם שכיח, ואדם עשוי להיקרא בשם הזה בלי שתהיה לכך איזושהי משמעות הקשורה באופן ספציפי אליו; אבל אם אדם נקרא  אורי על שם דודו שנהרג באחת ממלחמות ישראל, אזי לשם הזה יש משמעות פרטית (לגבי אותו אדם).  להלן נעסוק בשמות בעלי משמעויות פרטיות המופיעים במקרא, שמות שהמקרא עצמו מסביר ומבהיר את משמעותם.

אפשר להבחין במקרא בשני סוגים של שמות בעלי משמעות פרטית. אצל הסוג האחד משמעותו של השם קשורה לנסיבות או לאירועים שקרו לפני או בעת הולדתו של בעל השם. בדרך כלל במקרה כזה השם אינו מעיד על תכונות או התנהלות של בעליו. יש הרבה שמות כאלה במקרא, למשל  קין (וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן; וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'; בראשית ד א); או  ראובן (וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן; כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי; בראשית כט לב). ויש במקרא  עוד הרבה שמות כאלה. אצל הסוג השני (שעליו נרחיב) השם מעיד על חייו ומעשיו של בעל השם עצמו. שמות כאלה אמנם נדירים, אבל הם מעניינים במיוחד, שכן הם מציגים קשר עמוק בין שמו של האדם לבין הווייתו. הנה כמה דוגמאות לשמות מקראיים מהסוג הזה.

 Jacob's Ladder, an illustration from the 1728 Figures de la Bible.

אברם-אברהם. אחרי שה' נותן את בריתו לאברם ומבטיח לו להרבות אותו מאוד מאוד, הוא מחליף את שמו ל אברהם; וכך כתוב: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם; כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (בראשית יז ה). ורש"י מסביר ש- אברהם הוא נוטריקון (ראשי תיבות) של  אב המון; והרי"ש נשארה מהשם הקודם.

ברע, ברשע. בבראשית יד ב כתוב: עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה. אמנם במקרה הזה המקרא אינו מסביר את משמעותם של שמות שני המלכים, אבל קשה שלא לראות את הקשר שבין השמות האלה לבין רשעותן של שתי הערים.  ואכן כך מפרש רש"י: "ברע" – רע לשמיים ורע לבריות; "ברשע" – שנתעלה ברשעו.

יעקב-ישראל. שמו של יעקב ניתן לו עקב נסיבות לידתו: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (בראשית כה כו). אבל לפועל  עקב יש  ממשמעות נוספת: רימה, הונה. ועשו עצמו קושר בין המשמעות הזאת לבין מעשי המרמה של יעקב: וַיֹּאמֶר [עשו] הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם; אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי (בראשית כז לו). לאחר מאבקו של יעקב עם האיש האלמוני במעבר היבוק, האיש ברך את יעקב והחליף את שמו בעל ההקשרים הלא סימפטיים בשם חיובי: וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (כראשית לב כט).

עשו-אדום. בעקבות אירוע הנזיד הוחלף שמו של עשו: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי; עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם (בראשית כה ל).

יוסף-צפנת פענח. לאחר שיוסף פתר את פשר חלומותיו של פרעה וגם יעץ לו עצות טובות, פרעה נתן לו שם חדש: וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ (בראשית מא מה). צפנת פענח = מפרש הצפונות.

נבל. הקשר בין שמו של נבל הכרמלי לבין תכונותיו ומעלליו הוא ישיר ובוטה; וכך אומרת אביגיל, אשתו של נבל, לדויד: אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא: נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ (שמואל א' כה כה). המקרא אינו מציין האם השם  נבל ניתן לאותו איש עם הולדתו (בבחינת ניבוי) או במהלך חייו עקב היותו נבל.

שלמה-ידידיה. בת שבע, אמו של שלמה, קראה לו  שלמה; ונתן הנביא קרא לו  ידידיה (כלומר ידיד ה'); וכך כתוב: וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ; וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, וַה' אֲהֵבוֹ. וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה' (שמואל ב' יב כד-כה). והעובדה ששלמה הוא שנבחר לבנות את בית ה' מאששת (בדיעבד) את משמעות השם  ידידיה.

ארז ושושנה – שמות פרטיים 'צמחיים'

בחברות מודרניות-ביורוקרטיות כל אדם צריך שיהיו לו שם משפחה ושם פרטי (לפחות אחד). והנוהג הוא ששם המשפחה קבוע על פי המשפחה, והשם (או השמות) הפרטי לקוח מתוך מאגר שמות כללי של הלשון. ולפעמים הורים נוטלים מהלשון  מילים שעדיין לא משמשות כשם, ונותנים אותן כשם לילדיהם; ובכך הם מרחיבים למעשה את מאגר השמות הכללי. [מילון אבן שושן כולל בין המוספים שלו מאגר שנקרא "ילקוט השמות הפרטיים", שיש בו כ-3400 שמות פרטיים עבריים מכל תקופות הלשון].

לעניין השמות הפרטיים יש היבטים ומרכיבים רבים ומגוונים: לאום דת ומסורת, משפחה והנצחה,  היסטוריה, טבע ונוף, אופנה, חדשנות, מגדר ועוד. אנחנו ניגע להלן רק בפינה אחת של העניין הזה: השמות הפרטיים העבריים שעל פי שמות של צמחים (עצים, שיחים, פרחים). תחילה נביא קובץ של שמות כאלה, שכולל, לפי הערכתנו, חלק גדול מכלל השמות ה"צמחיים" הקיימים בלשון; ואחרי כך נציין כמה קווי מתאר כלליים.

צילום אילוסטרציה: שושנה שרה 'כלניות'.

ואלה השמות שהעלינו:

בנים: אורן; אילן;  אלון; ארז; דולב; רותם; רמון; תומר.

בנות:  אורנה; איריס (צמח בעל פרחים גדולים בצבעים שונים); אילנה; אילנית;  אלה;  אלונה; ארזה; דליה;  ורד;  חבצלת (צמח בר הצומח בעיקר בחולות, בעל פרחים גדולים לבנים); יסמין (צמח בושם, זקוף או מטפס, בעל פרחים לבנים או צהובים); כלנית; לילך (שיח או עץ נשיר בעל פרחים בצבע סגול בהיר);  נופר (צמח מים בעל פרחים לבנים או צהובים);  נורית (צמח בר בעל פרח גדול בצבע אדום, לבן, או צהוב); סביון (צמח בר בעל פרחים צהובים);  סיגלית (פרח נוי בעל פרחים סגולים); סִתוונית (צמח בר בעל פרחים ורודים-סגולים הפורח בסתיו);  עירית (פרח בר בעל פרחים לבנים הגדלים בתפרחות גדולות); רותם; רימונה; רקפת; שושנה; תרזה (עץ יער המוזכר במקרא); תמר.

מתוך הקובץ הזה מצטיירים כמה קווי מתאר:

א. יש מעט שמות של בנים על פי צמחים, והרבה (יחסית) שמות של בנות.

ב.  שמות הבנים מייצגים בדרך כלל גובה, עוצמה וחוסן ( אורן, ארז, אלון); ושמות הבנות מייצגים יופי (פרחים צבעוניים), ענווה (קומה נמוכה) ונעימות (ריח בושם).

ג. שמות של בנות עשויים להיות גם על פי צמחים המסומנים כזכר (כמו  תמר, ורד, לילך); לעומת זאת אין שמות של בנים על פי צמחים המסומנים כנקבה.

ד. שמות "צמחיים" הם דבר חדש יחסית; רובם הגדול של השמות הכלולים בקובץ שלעיל הם חדשים (כלומר הוחל להשתמש בהם כשמות של בני אדם רק בעת החדשה). השמות שאינם חדשים הם: תמר (וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר, בראשית לח ו);  אורן (וַיִּהְיוּ בְנֵי יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן הַבְּכוֹר רָם וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם אֲחִיָּה, דברי הימים א' ב כה);  אלון (וְזִיזָא בֶן שִׁפְעִי בֶן אַלּוֹן דברי הימים א' ד לז);  רמון (שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי (שמואל ב' ד ב);

שושנה (בת חלקיה, מהסיפור "שושנה" שמופיע בתרגום השבעים כתוספת לספר דניאל ולא נכלל בנוסח המסורה. עם זאת צריך לציין שיש שמות חדשים שמופיעים לכאורה כבר במקרא, למשל  ארז, חבצלת,  ורד;  אלא שבמקרא הם רק שמות של צמחים ולא של בני אדם.

נינא -נר יי נשמת אדם

ראשי תיבות בדרך כלל אינם עומדים בפני עצמם, אלא מייצגים את המילים העומדות אחריהם. עו"ד הוא עורך דין, בי"ס הוא בית ספר וכך ברוב המקרים. אבל לפעמים ראשי תיבות נעשים מילה בפני עצמה, שמתנתקת לכאורה מהמילים שיסדו אותה. למשל דוח (אומרים "הדוח", ולא "הדין והחשבון"), מגד (אמרים "הייתה ישיבת מגדים", ולא "הייתה ישיבת מפקדי גדודים"); נחל (מפקד הנחל) ועוד.
בדומה לכך יש גם ראשי תיבות שהם שמות של אנשים. ראשי תיבות המשמשים כשם משפחה הם תופעה נפוצה. אני לא מתכוון לראשי תיבות שהם קיצור שמו של אדם ספציפי, כמו רש"י (רבי שלמה יצחקי), או אצ"ג (אורי צבי גרינברג); אלא לראשי תיבות שנעשו שמות כשלעצמם. למשל: כץ – כהן צדק; שץ – שליח ציבור; שוב – שוחט ובודק; הלבץ – הכוהנים לבית צדוק; מזאה – מזרע אהרן הכהן; ראבד – ראש אב בית דין.

A Market Scene By Candlelight, Petrus Van Schendel 

הרבה פחות נפוץ – ממש נדיר – הוא השימוש בראשי תיבות לשמות פרטיים. למעשה ידועים לי רק ארבעה שמות כאלה, אם כי אולי יש עוד. שם אחד הוא בילו. בילו הוא ראשי תיבות של ההיגד המקראי "בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיה ב ה). זה היה שמה של תנועת ביל"ו שקמה באוקראינה בשנת 1882 ושמה לעצמה מטרה להתיישב בארץ ישראל. השם בילו נפוץ יותר כשם משפחה, אבל יש גם אנשים (בודדים) ששמם הפרטי הוא בילו. אחד מהם הוא בילו וירחובסקי, יליד 1930, בוגר ביה"ס כדורי ולוחם בפלמ"ח, שנהרג בקרב במלחמת השחרור באוקטובר 1948. שם פרטי שני שהוא ראשי תיבות הוא פלמח, ר"ת של פלוגות מחץ – היחידה המובחרת של ההגנה, ואחר כך של צה"ל, לפני ובזמן מלחמת השחרור. ועל שם הפלמ"ח, רחבעם זאבי (גנדי), איש הפלמ"ח, קרא לבנו פלמח.
שם פרטי נוסף שהוא ראשי תיבות הוא נילי, על שם ארגון המחתרת היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה שנקרא ניל"י – נצח ישראל לא ישקר (שמואל א' טו כט).
השם הפרטי הרביעי של ראשי תיבות הידוע לי הוא נינא. לא נינה, עם ה"א בסוף, שהוא שם נפוץ למדי, בעיקר בקרב יוצאי ברית המועצות, אלא עם אל"ף בסוף. השם הזה הוא ראשי תיבות של ההיגד נֵר יי נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ כז). ואני מכיר בחורה, יפה חכמה ונעימה, שזהו שמה. והיא כנראה היחידה הנושאת את השם הזה.