הפרשה: ויקרא פרקים יד טו

ההפטרה: מתוך מלכים ב פרק ז

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עוסקים במידות נפח ומשקל.

שלוש אוקיות אורז וחצי רוטל סוכר

פרשת "מצורע" עוסקת בדיני טומאה וטהרה, ובתוך כך היא מפרטת את המנחות שהאיש המִטַּהר צריך להביא אל הכהן המְטַהר, לדוגמה: וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן; וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן (ויקרא יד 10). עִשָׂרון ולוג הם מידות נפח. עשרון הוא מידה ליבש, בפרט לסולת, ושיעורו עשירית האיפה; ובמידות של ימינו, על פי מילון העברית המקראית – כ-4 ליטרים. ויש גם גרסות אחרות. לוג הוא מידה לנוזל, בפרט לשמן, ושיעורו חלק ה-12 של ה-הִין; ובמידות של ימינו (על פי מילון אבן שושן) – כחצי ליטר. ויש גם גרסות אחרות.

 במקרא מוזכרות מידות רבות של  אורך, נפח,  ומשקל, אבל אין מאלה שום מידה שנהוגה גם בימינו. המהפכה הגדולה בעולם המידות הייתה המצאת השיטה המטרית. השיטה הזאת הומצאה בצרפת, אחרי המהפכה הצרפתית, ואומצה על ידי מדינות רבות, אולי רוב מדינות העולם. יתרונה העיקרי הוא היותה עשרונית, ומתוך כך תואמת את שיטת הספירה הנוהגת בעולם המספרים. יתרון אחר שלה הוא האוניברסליות  – היותה נהוגה במדינות רבות ובתחומים רבים. עם זאת יש עדיין מדינות גדולות וחשובות שלא אימצו את השיטה, למשל אנגליה וארצות הברית.

  כידוע, בישראל של היום נהוגה השיטה המטרית, אם כי עד שנות הארבעים או החמישים של המאה הקודמת היו נהוגות בארץ בתחומים שונים מידות לא מטריות; למשל, בתחום המשקל הייתה נהוגה יחידת המשקל רוטל, ואיתה האוקיה שהיא חלק ה-12 של הרוטל. בצפון הארץ האוקיה הייתה כ-214 גרם והרוטל 2564 גרם, ובדרום הארץ האוקיה הייתה כ-240 גרם והרוטל כ-2880 גרם.

אני עדיין זוכר – זה היה בשנות הארבעים של המאה הקודמת – איך אמי הייתה שולחת אותי למכולת של אדון פרנקל שבקצה הרחוב שלנו, לקנות שלוש אוקיות אורז או חצי רוטל סוכר. ואדון פרנקל היה אוסף, בכף מתכת גדולה, אורז (או סוכר או קמח) מתוך שקים פתוחים שעמדו בחנות, ושופך לשקית נייר חומה. והיה בחנות משקל מאזניים בעל שתי כפות נחושת, שעמד על דוכן המכירה העשוי שיש צהבהב. ואדון פרנקל היה מניח את שקית האורז על הכף האחת, ועל השנייה היה שם משקולות מתכת כמשקל האורז הנדרש, והיה מוסיף או גורע מהשקית עד שלשונות המאזניים התאזנו האחת מול השנייה.

מהיכן באו ללשון המילים  אוקיה ו רוטל? המילה  אוקיה מופיעה בתקופה התלמודית, אם כי סביר להניח שמשקלה אז היה  אחר ממשקל האוקיה של אדון פרנקל. ומקורה של המילה התלמודית  אוקיה הוא כנראה המילה  אונקיה, שגם היא מופיעה בספרות התלמודית; ו אונקיה יובאה מיוונית. עם זאת, כנראה שהאוקיה שהייתה נהוגה בארץ ישראל בתקופת הטורקים או הבריטים, מקורה בלשון הטורקית, ובתרבות העותומנית ששררה בארץ ישראל עד בוא הבריטים ב-1917, תרבות ששרדה פה ושם גם אחרי שהשלטון הטורקי הסתיים. גם המילה  רוטל מקורה בטורקית; ואולי (על פי מילון אבן שושן)  היא שיבוש של המילה ליטר (אם כי הרוטל  הוא מידת משקל והליטר מידת נפח).

לסיום, שימו לב שיחד עם הנהגת המידות האוניברסליות, הלשון העברית אימצה באופן עקבי את שמותיהן הלועזיים-אוניברסליים של המידות האלה – למשל  מטר, ליטר, קילוגרם. דבר זה אינו מובן מאליו, בעיקר על רקע העובדה שמושגים טכניים לועזיים רבים כן הוחלפו במילים עבריות, כאלה שנגזרו משורשים עבריים או נלקחו מהמקורות; למשל  מחשב, מכונית, חשמל, תקשורת, כבידה.

כנראה שהסיבה העיקרית לכך ששמות המידות המטריות לא הוחלפו במילים עבריות היא הסרבול הלשוני שהיה נגרם על ידי עִברוּת כלל שמות המידות על התחיליות השונות שלהם כמו  מילי, סנטי, קילו. סיבה אחרת היא אולי האוניברסליות: כמו שאומצו המידות המטריות עצמן, כך אומצו גם שמותיהן האוניברסליים.

גדש את הסאה

ההפטרה לפרשת "מצורע" מספרת על ארבעה מצורעים, שבעת המצור של צבא ארם על העיר שומרון, בימי יהורם מלך ישראל, גילו שהארמים נטשו את המצור והשאירו אחריהם הרבה צידה. כל כך הרבה עד שמחירי המזון בשומרון נפלו פלאים: וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל (מלכים-ב ז 16).

סאה היא מידת נפח ליבש ושיעורה שליש האיפה; ובמידות של ימינו (על פי מילון העברית המקראית) כ-13 ליטרים (ויש גם גרסות אחרות). המידה סאה אינה בשימוש בימינו, בכל זאת היא חיה בלשון – בביטוי "גדש (או הגדיש) את הסאה", שמשמעו (המטפורי) הוא "הפריז במעשים לא רצויים".

המקרה הלשוני המובא לעיל שייך לתופעה לשונית כללית שאפשר לתאר אותה כך: מילה מסוימת הייתה בשימוש בתקופה קודמת כלשהי (למשל תקופת המקרא או התלמודים); מאוחר יותר, בגלל סיבות אלה או אחרות, המילה חדלה לשמש בלשון במשמעה המקורי. עם זאת היא נמצאת בלשון העכשווית כמרכיב של ביטוי מטפורי. הנה שלוש מילים כאלה (ויש עוד).

טִפחה. המילה  טפחה מופיעה במקרא רק ברבים – טְפחות. משמעה המקראי המדויק אינו ברור, אבל ברור שמדובר בחלק גבוה כלשהו של הבניין, למשל מרום הקיר (על פי מילון העברית המקראית) או קורת גג (על פי אבן שושן). בכל מקרה המילה  טפחה או  טפחות נשמרה בלשון רק בביטוי "מן המסד עד הטפחות", שמשמעו "מלמטה עד למעלה" או "מההתחלה ועד הסוף". מקורו של הביטוי הזה הוא בכתוב המקראי מִבַּיִת וּמִחוּץ; וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת (מלכים-א ז ט)

כֶּלַח.  גם משמעה של המילה  כלח אינו ברור לגמרי. היא מופיעה במקרא רק במקום אחד: גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי; עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח (איוב ל 2). ומילון העברית המקראית מציע את הפירוש "כוח"; ולפי פירוש זה "אבד כלח" משמעו אבד כוח. המילה  כלח כשהיא לעצמה אינה נמצאת בשימוש בלשון ימינו, אבל היא נשמרה בביטוי "אבד עליו הכלח", שמשמעו "התיישן מאוד, עבר זמנו".

פַּחת.  משמעה המקראי של המילה  פחת הוא בור, או נחל עמוק. בשפת ימינו  פחת אינה רווחת כמילה העומדת בפני עצמה, אלא כחלק מהביטוי "מן הפח אל הפחת", שמשמעו נפילה ממצב גרוע למצב גרוע יותר. מקורו של הביטוי הזה הוא כנראה בישעיהו: וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח (כד 18). אם כי אצל ישעיהו  הכיוון הוא מהפחת אל הפח. כתוב כמעט זהה נמצא גם בירמיהו (מח 44).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s