פרשת "מִקץ" והפטרתה – עניינים לשוניים

הפרשה: בראשית מפרק מא פסוק 1 עד פרק מד פסוק 17

ההפטרה:  מכיוון שבדרך כלל קוראים את פרשת "מקץ" בחנוכה, מפטירים בהפטרה המיוחדת לחנוכה: מתוך פרקים ב עד ד של ספר זכריה.

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרת הפרשה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם נוגעים למספר 7.

שלוש שביעיות כפולות

פרשת "מקץ" ממשיכה לספר על יוסף במצרים – על מינויו לתפקיד המשנה למלך האחראי לכלכלת המדינה, ועל מפגשיו הדרמטיים עם אֶחיו ואביו. הפרשה נפתחת בחלומותיו של פרעה מלך מצרים. בחלום אחד שבע פרות רעות מראה אוכלות שבע פרות בריאות בשר; ובשני – שבע שיבולים שדופות בולעות שבע שיבולים בריאות ומלאות. יוסף פותר את החלומות: שני החלומות הם למעשה חלום אחד: בתחילה יהיו שבע שנות שובע, ואחריהן תבאנה שבע שנות רעב. וכמסופר הלאה, החלום אכן התממש.

המספר 7 תופס מקום חשוב בתרבות היהודית בכלל ובמקרא בפרט (וגם בתרבויות אחרות). להוציא המספר 2, הוא כנראה גם המספר השכיח ביותר במקרא.

בפרשה שלנו 7 מופיע בצורה מודגשת ומורכבת במיוחד: שלוש שביעיות כפולות. שביעייה כפולה אחת היא של פרות (שבע דקות ושבע בריאות); שביעייה כפולה שנייה היא של שיבולים (שבע שדופות ושבע מלאות); ושביעייה כפולה שלישית היא של שנים (שנות שובע ושנות רעב).

תבנית השביעיות הכפולות מופיעה במקרא בעוד מקומות, ומתוך כך אפשר לראותה גם כתבנית לשונית כללית; כצורה סגנונית שחוזרת ומופיעה בלשון פעם ועוד פעם. הנה שלוש דוגמאות:

דוגמה אחת: בסיפור המבול, ה' מורה לנוח להביא לתיבה בעלי חיים: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ (בראשית ז 2).

כלומר שביעיה כפולה: שבעה זכרים ושבע נקבות.

דוגמה שנייה: בסיפור על יעקב העובד אצל לבן, מסופר על שתי תקופות עוקבות בנות שבע שנים כל אחת, שבהן יעקב עובד עבור שתי בנותיו של לבן: שבע שנים ראשונות, שבהן יעקב עובד עבור רחל, אבל במקום רחל הוא מקבל את לאה; ושבע שנים שניות, שבסופן הוא מקבל סוף סוף את רחל.

דוגמה שלישית: בסיפור על בלעם שנשלח על ידי בלק בן ציפור מלך מואב לקלל את ישראל כתוב: יֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים (במדבר כג 1). במקום הזה יש לנו אפילו שביעייה משולשת (מזבחות, פרים, אילים).

שביעייה מושגית – שבעה עצמים שונים המאוגדים תחת גג מושגי אחד

המספר 7, המככב בפרשת "מקץ", לא עוזב אותנו גם בהפטרתה והוא מופיע בה פעמיים, בשני עניינים שונים. פעם אחת הוא מופיע בכתוב "כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם" (זכריה ג 9). יהושע שעליו מדובר כאן היה הכהן הגדול בימי זכריה; האבן שבה מדובר היא האבן הראשה של בית ה'; ושבע העיניים הן (על פי פרשנים) עיני ה' המשגיחות (ומכאן אולי הביטוי "להשגיח בשבע עיניים"). ופעם נוספת מופיע המספר 7 בהפטרה שלנו בכתוב: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ" (זכריה ד 2).

לכאורה, בשני הפסוקים שלעיל המספר 7 ממלא תפקיד פרטני – ציון כמות של עצם מסוים אחד ושל עצם מסוים שני. עם זאת, עצם השימוש במספר 7 – שימוש שחוזר במקרא במאות מקומות – הוא תבנית לשונית כללית.

למעשה יש בלשון העברית ובתרבות היהודית, וגם בתרבויות אחרות, צרור של תבניות הנסמכות על המספר 7. תבנית אחת כזאת היא התבנית השכיחה והפשוטה לכאורה שבה הכתוב מונה שבעה עצמים מאותו מין; למשל שבע שנים, שבע עיניים וכדומה. רוב המופעים של המספר 7 במקרא הם בתבנית הזאת. תבנית אחרת היא השביעייה הכפולה. בפרשת "מקץ" מופיעות שלוש שביעיות כאלו (פרות, שיבולים, שנים), וכבר דיברנו על כך לעיל. תבנית שלישית, שעליה אנחנו מרחיבים כאן, היא זו שבה שבעה עצמים – מוחשיים או מופשטים – מהווים ביחד תחום מושגי אחד מסוים. וכדי לחדד: לא מדובר בתבנית השכיחה של שבעה פרטים מאותו מין נעדרי זהות עצמית, אלא בשבעה עצמים שכל אחד מהם הוא מין או פרט שיש לו שם ושעומד גם בפני עצמו (אם כי יש להם מכנה משותף). ואפשר לקרוא לתבנית הזאת שביעייה מושגית. לדוגמה, הנה כמה שביעיות כאלה:

שבעת המינים. שבעת המינים הם שבעה מיני גידולים שארץ ישראל התברכה בהם, כפי שכתוב בספר דברים (ח 8-7): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה,  … אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.". הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים.

שבעה אושפיזין. שבעת האושפיזין (האורחים) הם שבעה מאבות העם היהודי, שעל פי הקבלה באים להתארח בסוכותיהם של בני ישראל בשבעת ימי חג הסוכות. על פי המסורת, בכל יום מגיע לסוכה אחד מן השבעה – הוא מגיע בראש ואליו נלווים יתר האורחים. ואלה השבעה: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד.

שבע ברכות. "שבע ברכות" הן מקבץ של ברכות הנאמרות בטקס הנישואים היהודי.

שבעת החטאים. "שבעת החטאים" הוא מושג נוצרי שמתכונתו הנוכחית נקבעה במאה ה-13 על ידי תומאס אקווינס. ואלה החטאים: גרגרנות; חמדנות; כעס; עצלות; גאווה; קנאה; תאוות בשרים. גם ספר משלי (פרק ו פסוקים 19-16) מונה שבעה חטאים: "עֵינַיִם רָמוֹת; לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי; לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן;  רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה; יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר; וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים."

שבעת פלאי עולם. "שבעת פלאי עולם" הוא כינוי שניתן ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית לשבעה מבנים, מיוחדים ומפורסמים שבנה האדם: הגנים התלויים בבבל; מקדש ארטמיס באפסוס; פסל זאוס באולימפיה; המאוזוליאום בהאליקרנאסוס; הקולוסוס מרודוס (פסל ענק של אל השמש הליוס); המגדלור באלכסנדריה; הפירמידה הגדולה של גיזה.

שבע החוכמות. בימי הביניים היה מקובל שיש שבע חוכמות. על פי אחת הגירסות שבע החוכמות הן: אריתמטיקה; גיאומטריה; מוזיקה; אסטרונומיה; טבע; תיאולוגיה; פילוסופיה. המקור לקביעת מספר החוכמות הוא אולי ספר משלי, שבו כתוב: חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט 1).

ויש גם שבע מצוות בני נוח; שבעה ימי חג בשנה; שבע נביאות שהתנבאו לישראל (על פי התלמוד, מסכת מגילה י"ד ע"ב, שבע הנביאות הן שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, אסתר). ויש בוודאי עוד.

תבנית השביעיות המושגיות אינה יחידה בסוגה. הנה עוד שתי תבניות דומות:

רביעיות מושגיות; למשל ארבע רוחות השמיים, ארבע עונות השנה, ארבע אימהות, ארבעה בנים, ארבע מיתות בית דין.

עשיריות מושגיות; למשל  עשרת הדיברות, עשרה בני המן, עשר המכות.