הפרשה: בראשית פרק כח פסוק 10 עד פרק לב פסוק 3.

ההפטרה: מתוך הושע פרקים יא עד יד.

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרת הפרשה. ויש קשר לשוני בין שני העניינים: שניהם נוגעים לגנֵבות ומרמה.

גניבת לבבות

פרשת "ויצא", ובעיקר בפרק לא, עוסקת הרבה בגניבות: רחל גונבת את התרפים של לבן – וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ (בראשית לא 19);יעקב גונב את לב לבן – וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא (שם שם 20); לבן בא בטענות אל יעקב –  וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי (שם שם 26); לבן גם מאשים את יעקב בגנבת התרפים – לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי (שם שם 30); יעקב טוען שגוּנב על ידי לבן – גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה (שם שם 39).

הבה נסתכל על הביטוי "ויגנוב את לב", המופיע גם בדברי המספר וגם בדברי לבן.

הביטוי הזה מופיע במקרא רק בעוד מקום אחד – בשמואל ב': וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל (טו 6). משמעו של הביטוי הזה, גם בפרשה שלנו וגם בשמואל ב', הוא "לרמות, להונות". עם זאת, בלשון הדיבור של זמננו המושג "גניבה", ובתוך כך "גניבת לב", מייצג לפעמים פעולה או רגש חיוביים. כמו למשל בהיגדים הבאים: "בהופעתה המקסימה היא גנבה את ליבם של כל הנוכחים"; "כל השחקנים בסרט היו טובים, אבל הילד גנב את ההצגה"; "הכובע הזה מגניב".

השימוש במילה  גנב (על צורותיה השונות) לייצוג מצבים חיוביים הוא חלק מתופעה לשונית רחבה יותר שבה מילים שמשמעותן המקורית היא שלילית מייצגות משמעויות חיוביות. בעיקר נפוצה התופעה הזאת בשפת הדיבור של זמננו. הנה כמה דוגמאות:

"אני מתגעגע אליו ואני מת לראות אותו".

"הייתה לו הופעה הורסת; הקהל ממש השתולל".

"היופי שלה משגע את כל הבחורים".

"עשינו אתמול מכה יפה".

"הזמר הזה נהדר; אני חולה על השירים שלו".

"הבחורה הזאת היא ממש פצצה".

יעקב העוקב

בהפטרה לפרשת "ויצא" אנחנו מוצאים את הפסוק הבא: ְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ; בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו (הושע יב 4-3). מה משמעו במקרא של הפועל  עקב? הפועל  עקב מופיע במקרא רק שלוש פעמים. פעם אחת בדברי עשו: וַיֹּאמֶר [עשו] הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם – אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי (בראשית כז 36);. משמעו כאן של  עקב, על פי הפרשנים וגם כפי שברור מתוך ההקשר, הוא "הונה, רימה".

הפעם השנייה (על פי סדר הדברים במקרא) שבה מופיע הפועל  עקב היא בדברי ירמיהו: וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב (ירמיהו ט 3). גם כאן משמעו של  לעקב הוא "לרמות". לכאורה ירמיהו לא מזכיר את יעקב, אבל הרמז עבה כקורה: גם ענייני אחים יש כאן וגם הצורה "יעקב". וזה מה שאומר המלבי"ם  על הפסוק הזה: "עקוב יעקב – מעִניין מירמה; ועניינו שמסבב אותו במעגלים סבוכים לרמאות; ולקח מליצתו מן האח [עשו] שאמר עליו [על יעקב] הכי קרא שמו יעקב ויעקבני".

הפעם השלישית שבה מופיע  במקרא הפועל  עקב היא בפסוק שלנו מהושע (בבטן עקב את אחיו…). על פי רוב הפרשנים המשמעות של "עקב את אחיו" כאן היא "אחז אותו בעקבו". למשל, הפירוש "מצודת דויד" אומר: "בבטן עקב את אחיו – ר"ל [רוצה לומר] הלא יעקב אביהם עודו בבטן אמו אחז בעקב עשו אחיו". אבל יש מבארים שגם כאן מבארים עקב=רימה; למשל אבן שושן בקונקורדנציה שלו.

תהיה הפרשנות של הפסוק בהושע אשר תהיה, מספיקים לנו שני המופעים האחרים של הפועל  עקב (בבראשית ובירמיהו) כדי לסמן תופעה לשונית: אמנם השם יעקב גזור מהמילה  עָקֵב (וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, בראשית כה 26), אבל עשו גוזר ממנו פועל כללי שמשמעותו "רימה". והפועל הזה, במשמעות זאת, משמש גם את ירמיהו, ואולי גם את הושע, בהתייחסותם לעם יעקב. ובכל שלוש הפעמים מוזכר, אם באופן ישיר (בראשית, הושע) ואם ברמז (ירמיהו), מקורו של הפועל, כלומר יעקב.

התופעה שלפיה שם פרטי של אדם משמש מקור למושג כללי – שם עצם, תואר או פועל – נפוצה למדי בלשון; לא רק במקרא, אלא גם, ואולי בעיקר, בזמננו. הנה כמה דוגמאות:


אדם, בן אדם –יצור אנושי. על שם אדם הראשון.

ישראל – עם ישראל. על שמו של יעקב-ישראל בן יצחק. וכך גם עמים אחרים שנקראים על שם אבותיהם, כמו עמון, מואב, ישמעאל ועוד.

להתייהד –  להתגייר, להיעשות יהודי. על שם יהודה בן יעקב שעל שמו קרוי העם היהודי.

צעד נחשוני – צעד נועז, ראשון לפני כולם. על שם נחשון בן עמינדב שעל פי המסורת קפץ ראשון לים סוף עוד לפני שהים נבקע. 

קוויזלינג – בוגד. על שמו של וידקון קוויזלינג, ראש ממשלת נורבגיה בזמן מלחמת העולם השנייה, ששיתף פעולה עם הנאצים.

החלטה בן-גוריונית. החלטה לאומית גורלית, נועזת וחד משמעית. על שם דוד בן-גוריון שקיבל כמה החלטות כאלה, למשל ההחלטה להכריז על הקמת המדינה.

 כלנתריזם – מעבר מסיעה אחת לשנייה (בכנסת או ברשות מקומית) תמורת טובת הנאה. על שמו של רחמים כלנתר חבר עיריית ירושלים בשנות החמישים שעשה מעשה כזה.

מרקסיזם –  האידיאולוגיה שפיתח קרל מרקס. ובאופן דומה גם דרוויניזם, מק-קארתיזם ועוד.

לגמוז – לקטול ולבטל בביקורת. ביטוי שהמציא אפרים קישון על שם מבקר התיאטרון חיים גמזו, שהיה ידוע בביקורותיו החריפות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s