הפרשה: בראשית, פרקים  יח – כב

ההפטרה: מתוך מלכים-ב פרק ד.

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרת הפרשה. יש קשר לשוני בין שני העניינים: שניהם נוגעים לתאריו ולכינוייו של הנביא.

 

הגם אברהם בנביאים?

בפרשה שלנו אלוהים אומר אל אבימלך: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ [שרה אשת אברהם] כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה (בראשית כ 7). אברהם הוא האדם הראשון במקרא שנקרא נביא, והפסוק הזה הוא המקום היחיד שבו הוא נקרא בתואר הזה.

מיהו נביא? מתוך המקרא עצמו, ועל פי אנציקלופדיות ומילונים, נביא במקרא הוא שליח ה' שמשמיע דברים בשם ה'; ואולי הוא גם חוזה עתידות. ובדרך כלל נביא הוא איש מוסר וצדק, מוכיח בשער. אבל בפרשה שלנו אברהם אינו בדיוק איש מוסר. הוא  מרמה את אבימלך ומבזה את שרה אשתו –  הוא אומר על שרה שהיא אחותו ונותן אותה לאבימלך (הֲלֹא הוּא [אברהם] אָמַר לִי [לאבימלך]  אֲחֹתִי הִיא; בראשית כ 5). והוא מגרש את הגר ואת בנה-בנו ישמעאל למות במדבר (וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע, בראשית כא 14). אברהם בפרשה שלנו גם אינו בדיוק שליח ה' ונושא דברו –  הוא מתמקח אתו (אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה, הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר? בראשית יח 28), ואפילו גוער בו (הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט? בראשית יח 25).

איך הדברים האלה מתיישבים עם התואר נביא שאלוהים מעניק לאברהם? השאלה הזאת העסיקה כנראה גם את רש"י, וכדי ליישב את הסתירה הוא מצמצם, במקום הזה, את משמעותו של המושג נביא. וכך אומר רש"י: "כי נביא הוא" – ויודע שלא נגעת בה; לפיכך "ויתפלל בעדך". כלומר, על פי רש"י נביא (לפחות במקום הזה) הוא מי שיודע דברים נסתרים; ואברהם, בהיותו נביא, ידע שאבימלך לא נגע בשרה.

הנביא המקראי השני, על פי סדר ההופעה במקרא, הוא משה. לעומת אברהם הנביא המצומצם, משה הוא הנביא האולטימטיבי, זה שיש לו כל התכונות שנדרשות מנביא; וכך אומר המקרא: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים (דברים לד 10).

אחרי שני הנביאים האלה צועד טור ארוך של נביאים מסוגים ומקליברים שונים. חלקם ידועים ומכובדים שאפילו זכו לספר משלהם במקרא; וחלקם מוזכרים רק כבדרך אגב, ומלבד שמם לא ידוע עליהם דבר. ויש גם נביאים שהמקרא מזכיר בלי לציין את שמותיהם; למשל הנביא מבית אל שמסופר עליו במלכים א' פרק יג (וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן יֹשֵׁב בְּבֵית-אֵל …).

להלן הנביאים המוזכרים במקרא בשמותיהם. ברשימה הזאת לא כללנו אנשים שאמנם מסווגים כנביאים אבל לא כוּנו במפורש "נביא"; כמו הושע, יואל ועוד מתרי עשר. הרשימה ערוכה לפי סדר הא-ב של שמות הנביאים; ובסוגריים מצוין מקום במקרא שבו מכוּנה האיש (או האישה) נביא (או נביאה).

אברהם (בבראשית כ 7); אחיה השילוני, בימי ירבעם מלך ישראל (מלכים-א יא 29); אליהו התשבי, בימי אחאב מלך ישראל (מלכים-א יח 36); אלישע בן שפט, בימי יהושפט מלך יהודה (מלכים-א יט 16); גד, בימי דוד (שמואל-א כב 5); דבורה, בימי השופטים (שופטים ד 4); זכריה בן ברכיה, בימי דריוש מלך פרס (זכריה א 1);  חבקוק (חבקוק א 1);  חגי, בימי דריוש (חגי א 1);  חולדה אשת שלם, בימי יאשיהו מלך יהודה (מלכים-ב כב 14);  חנניה בן עזור, בימי צדקיהו מלך יהודה (ירמיהו כח 1);  יהוא בן חנני, בימי בעשא מלך ישראל (מלכים-א טז 7); יונה בן אמתי (מלכים-ב יד 25); יחזקאל בן בוזי, בימי גלוּת יהויכין מלך יהודה (יחזקאל יג 2);  ירמיהו בן חלקיהו, בימי יאשיהו יהויקים וצדקיהו מלכי יהודה (ירמיהו א 5);  ישעיהו בן אמוץ, בימי עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה (מלכים-ב יט 2); מיכיהו בן יִמלה, בימי יהושפט מלך יהודה (מלכים-א כט 9); מרים, אחות משה (שמות טו 20); משה (דברים לד 10);  נועדיה הנביאה, בימי נחמיה בן חכליה (נחמיה ו 14);  נתן, בימי דוד (שמואל-ב ז 2);  עדו (דברי הימים ב' יג 22); עודד, בימי פקח בן רמליהו מלך ישראל (דברי הימים ב' כח  9); עמוס, בימי עוזיהו מלך יהודה (עמוס ז 14);  שמואל בן אלקנה (שמואל-א ג 20);  שמעיה, בימי רחבעם מלך יהודה (דברי הימים ב' ב 5).

 

אנשי האלוהים

פרק ד' של מלכים ב' ממשיך לספר את נפלאותיו של אלישע הנביא. אלישע מכוּנה שם "איש האלוהים"; לדוגמה: וַתֹּאמֶר, אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ (מלכים-ב ד 16). המחפש במקרא ימצא לפחות עוד שישה אנשים ידועים בשמם המכונים "איש האלוהים": אליהו התשבי (שמואל-א ט 10); דוד המלך (נחמיה יב 24);  חנן בן יגדליהו, שחי בימי ירמיהו הנביא (ירמיהו לה 4); משה (דברים לג 1); שמואל בן אלקנה (שמואל-א ט 10); שמעיה, שחי בימי רחבעם (מלכים-א יב 22). ויש גם אנשים המכונים "איש האלוהים" שהמקרא לא נוקב בשמותיהם, כמו איש האלוהים שבא אל עלי (שמואל-א ב 27), או איש האלוהים שבא מיהודה לבית אל בימי ירבעם (מלכים-א יג 1).

חמישה מתוך שבעת האנשים הנזכרים לעיל הנקראים "איש האלוהים", מכונים גם "נביא" (אליהו, אלישע, משה, שמואל, שמעיה) ; לעומת זאת רוב הנביאים המוזכרים במקרא אינם מכונים "איש אלוהים", ונראה ש"נביא" ו"איש אלוהים" אינם אותו דבר: איש אלוהים הוא נביא, אבל נביא אינו בהכרח איש אלוהים. אם כך, מהו ההבדל בין שני המושגים האלה? כאשר בוחנים את משמעותם המילונית של "נביא" ושל "איש אלוהים" ספק אם אפשר להצביע על הבדלים של ממש ביניהם; אולם כאשר בודקים את השימוש בהם מתבררים כמה הבדלים.

הבדל אחד הוא השכיחות: התואר "נביא" מוקנה במקרא לעשרים וחמישה בני אדם (ואולי אף יותר) המוזכרים בשמם. והיו גם נביאים רבים ששמם לא צוין, למשל אלה שאלישע מזכיר בדבריו אל יהושפט מלך ישראל: וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: מַה לִּי וָלָךְ; לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ (מלכים-ב ג 13). לעומת זאת התואר "איש האלוהים" ניתן במקרא, כאמור לעיל, רק לשבעה ששמם מוזכר, ולעוד מעטים ששמם לא מוזכר. כך שהתואר "איש אלוהים" הוא נדיר ואקסקלוסיבי יותר מהתואר "נביא". הבדל שני: התואר "איש האלוהים" נתון רק לשליחיו של אלוהי ישראל, ואילו התואר "נביא" נתון גם לכאלה שמייצגים אלוהים אחרים, למשל הבעל או האשרה, כפי שרואים מדברי אליהו לאחאב: וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל; וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת (מלכים-א יח 19). עוד הבדל: בעוד שנביא הוא תואר לבשר ודם בלבד, איש האלוהים יכול להיות גם מלאך ה', כמו זה שנגלה אל אם שמשון (וַתָּבֹא  הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר, אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד (שופטים יג 6)). הבדל נוסף, מגדרי: יש ארבע נשים שנקראו במקרא נביאות – מרים, דבורה, חולדה, נועדיה (נחמיה ו 14) – אבל אין אף אישה שנקראה "אשת האלוהים".

תואר אחר בקבוצת תארי ה"נביא" הוא "חוזה". לדוגמה: וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה (עמוס ז 12). אחרים שנקראו "חוזה" הם גד (דברי הימים א' כט 29); עדו (דברי הימים ב' ט 29); יהוא בן חנני (דברי הימים ב' יט 2); אסף (דברי הימים ב' כט 30); הימן וידותון (דברי הימים ב' לה 15). מלבד עמוס, כל ה"חוזים" מופיעים בספר דברי הימים, שהוא מהספרים המאוחרים; ומכאן אפשר אולי להסיק שההבדל בין המושג "חוזה" לבין המושגים "נביא" או "איש האלוהים" הוא בעיקר ענין של סגנון ותקופה.

תואר נוסף בקבוצה הזאת הוא "עבד ה'", שנתון במקרא רק לכמה אנשים: משה  (דברים לד 5); יהושע (יהושע כד 29); דוד (מלכים-א יד 8); אחיה השילוני (מלכים-א טו 29);  אליהו התשבי (מלכים-ב ט 36); יונה בן אמיתי (מלכים-ב יד 25); ואיוב (איוב א 8).

ויש גם "רואה". על התואר הזה כתוב כך: לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים: לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה; כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה (שמואל-א ט 9). כפי שהכתוב מעיד, התואר "רואה" יצא מהשימוש לטובת התואר "נביא", והוא אכן נתון במקרא רק לאדם אחד – לשמואל. וכך כתוב: וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי הָרֹאֶה (שמואל א' ט יט).

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרשת "וירא" והפטרתה – עניינים לשוניים

  1. בשום מקום אחר לא מוזכר שדוד היה נביא.
    אני נוטה להניח שבפסוק "להלל להודות במצות דויד איש האלוהים משמר לעומת משמר" מושמטת וו החיבור, והכונה היא: דוד [ושמואל] איש האלוהים.
    בדברי הימים מוזכר שדוד קבע את שירת הלויים בבית המקדש: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים" אבל במדרש נזכר ששמואל השתתף גם בפרויקט זה (בנוסף לארגון המשמרות): "ומי התקין להם, שמואל ודוד, שנאמר (ד"ה א' י"ט) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם, והם העמידו חלוקי השיר, יהיו הלוים עומדים על הדוכן ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם. (תנחומא, בהעלותך ז).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s