פרשת "וילך" והפטרתה – עניינים לשוניים

הפרשה: דברים פרק לא מתחילתו עד סופו.

ההפטרה: ההפטרה לפרשת "וילך" כוללת, בהתאם לגרסאות השונות, פרקים או קטעים מהושע, יואל ומיכה.

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם נוגעים לרִצפֵי מילים.

רצף פעלים

פרשת "וילך" עוסקת בעיקר בשני עניינים. עניין אחד הוא העברת הנהגת העם ממשה ליהושע; והעניין השני הוא כתיבת התורה ושמירת מצוותיה. ובתוך הדברים האלה נמצא הפסוק הבא, שעניינו אי הנאמנות לה': כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו … וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם (דברים לא 20). הבה נסתכל על שלוש המילים אכל, שבע, דשן הנמצאות בפסוקנו. רצף הפעלים הזה ערוך על פי תבנית לשונית–סגנונית מסוימת המופיעה בעיקר במקרא, אבל לא רק בו. התבנית הזאת מאופיינת על ידי המאפיינים הבאים:

א. הרצף כולל שניים או שלושה פעלים – ולעיתים אף יותר. וככל שהוא כולל יותר פעלים – למשל שלושה או ארבעה – כן התבנית מודגשת יותר.

ב. בכל מופע של התבנית הפעלים באים באותו זמן דקדוקי ובאותו גוף. לדוגמה: בפסוק שלנו שלושת הפעלים באים בזמן עבר ובגוף שלישי יחיד זכר.

ג. הפעלים מייצגים בדרך כלל התרחשויות מוחשיות הקשורות אחת לשנייה בקשרי עלילה או סדר זמנים, כאילו היו (הפעלים) תמונות עוקבות בחיזיון עלילתי.

כדוגמה , הנה כמה מופעים של התבנית שלנו, רובם מהמקרא אבל לא רק.

רדף, השיג, חילק (שלל). אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל (שירת הים, שמות טו 9). קודם ירדף, אחר כך ישיג, ולבסוף יחלק שלל. ואפשר ממש לראות את רצף ההתרחשויות הדרמטיות המדומיינות על ידי האויב.

כרע, נפל, שכב. בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב (יעל וסיסרא בשירת דבורה, שופטים ה 27). 

קם, הלך, בא. וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס (סיפור פילגש בגבעה, שופטים יט 10).

יצא, עמד, אמר. וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד וַיֹּאמֶר אֶל כָּל הָעָם (הסיפור על יהוא מלך ישראל, מלכים–ב י 9).

עלו, באו, עמדו. וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה (הסיפור על שליחיו של סנחריב מלך אשור שנשלחו אל חזקיהו מלך יהודה, מלכים–ב יח 17).

שתה, שָׁכר, הקיא, נפל. ְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם  … שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ [קיאו] וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם (ירמיהו כה 27).

בא, ראה, ניצח. "באתי, ראיתי, ניצחתי" (בלטינית: Veni, vidi, vici ) – זהו נוסח ההודעה ששלח יוליוס קיסר לסנאט הרומאי לאחר נצחונו המהיר על פארנאקס השני מלך פונטוס בקרב זלה בשנת 47 לפני הספירה.

החיה, קִיים, הִגיע. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֵחִיָּנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה (ברכה הנאמרת לרגל אירועים שונים).

מילים שחוזרות

ההפטרה לפרשת "וילך" כוללת, בהתאם לגרסאות השונות, פרקים או קטעים מהושע, יואל ומיכה. הבה נסתכל על ארבעת הפסוקים הפותחים את ההפטרה – הושע פרק יד פסוקים 2 עד 5. הקטע הזה רצוף בנגזרות של השורש שוב:

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ (פסוק 2);

קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' (פסוק 3);

אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ (פסוק 5). [ההדגשות כאן ובהמשך הן שלי – א.פ.].

למעשה יש לפנינו תבנית לשונית–סגנונית שאפשר לקרוא לה "תבנית המילים החוזרות", וניתן לתאר אותה כך: בתוך קטע אחד הכולל כמה פסוקים, ולפעמים אפילו בפסוק אחד בלבד, יש מילה אחת שחוזרת שוב ושוב, אם בצורתה המקורית ואם כנטייה או כנגזרת של מילה מסוימת או שורש מסוים. התבנית הזאת שכיחה למדי במקרא, ובהמשך נביא כמה דוגמאות.

האם תבנית המילים החוזרות היא עניין מקרי, או שהכותבים השתמשו בה באופן מודע כדי להשיג מטרה משמעית או סגנונית מסוימת? אנחנו כמובן לא יכולים לדעת מה היו כוונותיו של כותב זה או אחר, בכל זאת אפשר (לדעתי) להציע את התובנה הבאה: לחזרה של מילה מסוימת שוב ושוב בתוך קטע מסוים יש תפקיד משמעי. תפקידה של חזרה כזאת הוא לסמן את המילה החוזרת כמילת מפתח; כמילה חשובה להצגת המסר הכללי של אותו קטע; כמילה שיכולה לשמש ככותרת לאותו קטע. למשל, בקטע שלנו החזרה על המילה שוב (או נגזרותיה) באה להדגיש את חזון שובו של עם ישראל אל ה' ואת שובו של ה' מכעסו על בני ישראל.

כדוגמאות לתבנית המילים החוזרות, וכאישוש של התובנה המוצעת לעיל, הנה כמה מקרים מקראיים שהתבנית הזאת מופיעה בהם.

באר. בפרק כט של ספר בראשית מתואר המפגש הראשון בין יעקב לרחל. וכך זה מתחיל: וַיַּרְא [יעקב] וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה … כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ (בראשית כט 3-2). חמש פעמים חוזרת המילה באר בשני הפסוקים האלה, חזרה שמדגישה את חשיבותה של הבאר בסיפור הזה. שכן בגלל הבאר וליד הבאר אירע המפגש הראשון בין יעקב לרחל.

חלום. בפרק לז של ספר בראשית, בקטע בן שבעה פסוקים (5 עד 11), מסופר על שני חלומות שחלם יוסף: חלום האלומות המשתחוות לאלומתו; וחלום השמש הירח ואחד עשר הכוכבים המשתחווים גם הם ליוסף. יותר מאוחר מופיעים עוד חולמים וחלומות – חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים וחלומו של פרעה. לסדרת חלומות האלה היה, על פי הסיפור המקראי, תפקיד גורלי לא רק בחייו של יוסף, אלא גם בכלל תולדותם של בני ישראל. ונראה שהכותב מסמן לנו כבר בקטע החלומות הראשון (חלומותיו של יוסף) את חשיבותם של החלומות האלה על ידי חזרה שוב ושוב – 11 פעמים – על מילים הגזורות מהשורש חלם. (ואולי המספר 11 אינו מקרי, שכן אחד עשר הוא מספר אחיו של יוסף, וגם מספר כוכבי הלכת ("אחד עשר כוכביא")).

הבל. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל (קהלת א 2). חמש פעמים חוזרת המילה הבל (או נטיותיה) בפסוק אחד. ולא בסתם פסוק, אלא בפסוק השני של הספר, מייד אחרי הצגת הכותב. החזרה הזאת – מייד בתחילת הספר – מקנה למילה הבל מעמד של מילת מפתח. לא רק מילת מפתח בפסוק שלנו (ששם היא כמעט המילה היחידה), אלא גם ובעיקר של ספר קהלת כולו.

אור. חמש פעמים חוזרת המילה אור בקטע בן שלושה פסוקים בסיפור הבריאה (בראשית א 5-3).

בני. שלוש פעמים חוזרת המילה בני בפסוק אחד, בקינת דוד על מות אבשלום בנו (שמואל–ב יט 5).

תיבה. שבע פעמים חורת המילה תיבה בקטע בן שישה פסוקים בתוך סיפור המבול (בראשית ו 19-14).