הפרשה: דברים פרק יא פסוק 26 עד פרק טז פסוק 17.
הפטרה: מתוך ישעיהו פרקים נד נה.
לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עניינם מצלולים.
צמדים מצלוליים
הבה נסתכל בזוג המילים חלק-נחלה המופיע בפרשה שלנו: וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם (דברים יב 12). הזוג הזה משתייך לתופעה לשונית הנקראת "צמדי מילים". על פי ההבחנה שלהלן, צמד מילים הוא שתי מילים המקיימות ביחד את התנאים הבאים: הן מאותו חלק דיבור (שם עצם, או פועל, או תואר); הן אינן סומך ונסמך; הן מאותו תחום מציאות; והן חוזרות ומופיעות יחד, צמודות או סמוכות, בלשון בכלל או בטקסט מסוים. בפרט שכיחה תופעת צמדי המילים במקרא, ומתוך כך עסקו בה כמה וכמה חוקרי לשון ומקרא. הצמד חלק-נחלה עונה על כל התנאים המצוינים לעיל, אבל הוא מתאפיין בתכונה נוספת – תכונה שהיא נחלתם רק של חלק (לא גדול) של הצמדים – מצלול.
מצלול הוא עניין המתרחש ותלוי באזני השומע, לכן קשה לגדור אותו בהגדרה אובייקטיבית מדויקת. ובכל זאת נגדיר: שתי מילים (או יותר) מהוות מצלול כאשר מתקיים בהן אחד משני המקרים הבאים (או שניהם גם יחד):
- שתי המילים כוללות לפחות שני עיצורים משותפים. למשל שתי המילים בצמד הוד-הדר (הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ; תהילים צו 6) כוללות שתיהן את שני העיצורים "ה" ו"ד".
- לשתי המילים יש אולי רק עיצור משותף אחד, אבל העיצור הזה נמצא בשתי המילים בצורה דומה. למשל, בשתי המילים העיצור המשותף נמצא בראש המילה; כמו שוד-שבר, חן-חסד, חרב-חנית.
לצמדי מילים שמתקיים בהם גם מצלול אפשר לקרוא צמדים מצלוליים. צמדים כאלה נעשו בדרך כלל למטבעות לשון המשמשים גם בימינו. לדוגמה, הנה כמה צמדים מקראיים כאלה (חלקם כבר הוזכרו לעיל).
עפר-אפר. דוגמה: "וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר (בראשית יח 27). "המילון השלם" אומר על הביטוי הזה כך: "ביטוי המצביע על אפסותו וחוסר ערכו של האדם".
שלום-שלווה. דוגמה: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ (תהילים קכב 7).
מנוחה-נחלה. כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (דברים יב 9). בעת החדשה "מנוחה ונחלה" היה שמה של חברה להתיישבות שנוסדה ב-1890 על ידי קבוצה של חובבי ציון במטרה להקים בארץ ישראל מושבה שלא תהיה תלויה בתמיכת הברון רוטשילד. ואכן החברה הזאת קנתה קרקעות וייסדה מושבה שנקראה "מנוחה ונחלה". יותר מאוחר הוחלף שמה של המושבה הזאת והיא נקראה רחובות; הלא היא העיר רחובות של ימינו.
פח-פחת. הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח (ירמיהו מח 44). ובימינו אומרים "מן הפח אל הפחת".
עירום-עריה. וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה (יחזקאל טז 39).
שוד-שבר. מַחְשְׁבֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם (ישעיהו נט 7).
מילדותי אני זוכר שיר ילדים (אולי של שלונסקי) שמתחיל כך: "זיפתינוק פקח עיניים, שוד ושבר מה קרה? הכרים נפלו לארץ הסדין עף לתקרה". הציטוט אולי לא מדויק, אבל הצמד "שוד ושבר" מופיע בשיר הזה לבטח.
חרב-חנית. וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן (שמואל-א יג 22).
חן-חסד. וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל ַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת (אסתר ב 17). ברכת "שים שלום", שהיא הברכה האחרונה בתפילת העמידה, מתחילה כך: שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
ישעיהו משתעשע בשעשועי מצלולים
מה זה מצלול כבר אמרנו לעיל. המקרא בכלל וישעיהו בפרט מרבים להשתמש באמצעי הסגנוני הזה. כבר שתי המילים הראשונות במקרא הם מצלול – בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א 1) . וגם שתי המילים הראשונות של דברי ישעיהו הם מצלול – שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר (ישעיהו א 2).
כדוגמה אקראית לצלצולי המצלול שאצל ישעיהו יכולים לשמש הפרקים נד נה המכילים בין השאר את ההפטרה שלנו . הנה כמה מצלולים מתוך הפרקים האלה.
כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה' (ישעיהו נד 6).
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ (ישעיהו נד 8).
הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי, מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל (ישעיהו נד 15).
הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם (ישעיהו נד 16).
וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל (ישעיהו נה 10).
בְּעִבְרִית 