פרשת "עֵקֶב" והפטרתה – עניינים לשוניים

הפרשה: דברים פרק ז פסוק 12 עד פרק יא פסוק 25 

ההפטרה: מתוך ישעיהו פרקים מט נ נא. 

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: בשניהם מופיעים שורשים שמכל אחד מהם צמחו כמה משמעויות, אמנם קשורות מתוקף השורש המשותף אבל בכל זאת די רחוקות.  

שלוש משמעויות ל–שאל 

בפרשת "עֵקֶב" משה ממשיך בנאום שהוא נואם אל בני ישראל לפני מותו. ובין הדברים הרבים שהוא אומר מופיע הפסוק הבא: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה  ה' אֱלֹהֶיךָ  שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו (דברים י 12). ואנחנו מבררים כאן מהן המשמעויות השונות של הפועל  שאל, ומהו הקשר בין המשמעויות האלה. 

לפועל  שאל יש שלוש משמעויות עיקריות. האחת היא לשאול שאלה, לבקש מידע שאינו ידוע לשואל. לדוגמה: "בתום ההרצאה אנשים שאלו שאלות". משמעות שניה היא לבקש ולקבל חפץ כלשהו על מנת להחזירו בתום השימוש בו. לדוגמה: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת (שמות יב 35). משמעות שלישית היא לבקש משהו. כמו בפסוק מַיִם שָׁאַל [סיסרא], חָלָב נָתָנָה [יעל] (שופטים ה 25); וכמו בפסוק שלנו – מָה ה' אֱלֹהֶיך שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ.  

לכאורה אין קשר של משמעות בין שלוש המשמעויות האלה; שכן מה הקשר, בדוגמאות שלעיל, בין לשאול שאלה לבין לשאול מים? או בין לשאול מים לבין לשאול כלים? ובכן, נראה שבכל זאת יש קשר, וניתן לראות אותו באמצעות הפעולה  "לבקש". שלוש המשמעויות של הפועל  שאל, עניינן בקשה שאדם כלשהו (או ה') מבקש מאדם אחר: מבקש מידע (שואל שאלה), או מבקש שימוש בחפץ (שואל חפץ), או מבקש בקשה כלשהי. קשרי המשמעות האלה אינם בלעדיים ללשון העברית. וכראייה לכך אפשר להביא מהשפה האנגלית את המילה ask, שבין משמעויותיה נמצאות גם "לשאול שאלה" וגם "לבקש בקשה". 

 

הקשר הכפול בין יובש לחורבן 

"הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר" – כך אומר ה' מפי ישעיהו (ישעיהו נ 2) בהפטרה לפרשת "עֵקב". המשמעות השכיחה של הפועל  החריב – גם במקרא וגם בימינו – היא  "הרס"; כמו בפסוק וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב, וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ (יחזקאל יט 7). אבל בפסוקנו משמעותו של  אחריב היא אֲיַבֵֵֵּש; כמו גם בפסוק וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ, וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ (ירמיהו נא לו). ואכן "מצודת ציון" מבאר את פסוקנו כך: "אחריב – מלשון חורב ויובש" 

ובכן, יש לפנינו שתי משמעויות נפרדות לפועל  החריב, משמעויות שלכאורה אין ביניהן קשר. אבל נראה שבכל זאת יש קשר, שנחשף בשני אופנים לשוניים. אופן אחד הוא שורשים משותפים: יש לפחות שני שורשים שמכל אחד מהם גזורים גם מילים של יובש וגם מילים של חורבן. שורש אחד כזה הוא חר"ב, שממנו התחלנו את הדברים האלה. מהשורש הזה גזורות כמה וכמה מילות יובש. כמו הפועל  אחריב שבפסוקנו; כמו  חורב (=יובש)  – בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה (בראשית לא 40); וכמו  חָרָבָה (=יבשה) – וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה (חגי ב 6). ומאותו שורש גזורות גם מילות חורבן. כמו  חָרב (=נהרס) – וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה, וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה (יחזקאל יב 20); כמו חָרְבּה (=הֶרֶס) – וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה (ויקרא כו 31); וכמו  המילה  חורבן. 

שורש אחר הוא דב"ר. מהשורש הזה נובעות מילים בעלות משמעויות שונות; אחת מהן היא  מדבר, שמשמעה "מקום יבש, צחיח"; כמו בפסוקנו (אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר) וכמו בפסוק אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם (ישעיהו מא  18). ומהשורש דב"ר גזור גם הפועל  להדביר (=להכריע, להשמיד) – יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ, וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ (תהילים מז 4). 

אופן שני שבאמצעותו נחשף הקשר בין חורבן ליובש הוא הביטוי המטפורי: מילים מתחום היובש, מייצגות מושגים מתחום החורבן. לדוגמה: הֻכָּה אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ, פְּרִי בַל יַעֲשׂוּן (הושע ט 16). עוד דוגמה: יָמַי כְּצֵל נָטוּי, וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ (תהילים קב 12). ועוד דוגמה היא הפסוק שלנו – הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר. ייבוש הים והנהרות מייצג חורבן והרס כלל עולמיים.   

כסיכום, אפשר לומר שבלשון העברית, שהתפתחה במדבר או על שפת המדבר, יש קשר בין יובש לבין חורבן ומוות. הקשר נחשף בשני אופנים – שורשי ומטפורי. מצד אחד יש שורשים שגזורות מהם גם מילות יובש וגם מילות חורבן; ומצד שני מושגי יובש מייצגים, בדרך מטפורית, מצבי חורבן.