הפרשה: במדבר פרקים טז, יז, יח.
ההפטרה: מתוך שמואל א פרקים יא יב.
לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עוסקים בגוף האדם כמקור למטפורות.
אברי הגוף כמטפורות
כמו בפרשה הקודמת – פרשת "שלח לך" – גם בפרשה שלנו אנחנו עוסקים במטפורות.
עיקרה של פרשת "קרח" הוא המחלוקת שפרצה בין קרח ועדתו לבין משה ואהרן. סופה של המחלוקת הזאת היה מר (בעיקר לקרח ואנשיו): וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם (במדבר טז 32). הפה שהארץ פתחה הוא כמובן מטפורי: איבר של הגוף החי, ובפרט של גוף האדם, מייצג בלשון רכיב של עצם דומם (מוחשי או מופשט), כדי להמחיש היבט או תכונה מסוימים של העצם. התופעה הלשונית הזאת נפוצה מאוד; לא רק במקרא אלא גם בלשון ימינו. וגוף האדם הוא מקור עשיר, מובן וזמין לייצוג תכונות ורכיבים של עצמים כלשהם.
הנה דוגמאות:
להר יש ראש ("העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו") ויש רגליים ("לרגלי ההר"); וגם גב ("יישובי גב ההר"), צלעות וכתפיים.
לגליל יש אצבע, ובקצה האצבע ציפורן – מטולה.
למדינה יש עיניים רמות (שצופות לצפון), ומותניים צרות (מנתניה עד טול כרם). אבל לפעמים אין לה עמוד שדרה.
לים יש לב ופנים ("אנחנו בגובה שבעים מטרים מעל פני הים"), וגם שפה ("על שפת ים כנרת עומד ארמון רב תפארת"). בים המלח הייתה פעם לשון יבשה. לליטני יש ברך.
לבאר יש פה ועליו אבן גדולה. לאנייה, וגם לאדמה, יש בטן. לבקבוקים יש צוואר (אבל אין להם ראש). למסור יש שיניים. לגל ארכובה (הציר המשונה הזה שבתוך מנוע המכונית) יש לְחָיַיִם.
עם ישראל נושא על שכמו משא דורות. עורפו קשה, מצחו נחושה ואפו גבוה. ידיו ארוכות להשיג את אויביו, אבל קצרות מהביא שלום ושלווה.
ליבה של העיר עייף, עורקיה סתומים, גרונה ניחר מעשן. היא זקוקה בדחיפות לדם חדש ולריאות ירוקות.
לכותל יש אוזניים. לשולחן יש רגליים. למנוף יש זרוע. לבניין יש שלד. לספרים יש כרס ("ספר עב כרס"), גב ופרקים. למשולש יש שוקיים וקדקוד.
תנוחות הגוף כמטפורות
ההפטרה לפרשת "קרח" כוללת דברים שדיבר שמואל אל העם לאחר המלכת שאול. שמואל מזכיר את הטובות שעשה ה' עם בני ישראל, ובין שאר הדברים הוא אומר: וַיִּשְׁלַח ה' אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה (שמואל-א יב 8). וגם: וַיַּצֵּל [ה'] אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח (שם, שם 11).
המונחים הושיב ו ישב בכתובים שלעיל הם מטפוריים: הכתוב משתמש במונחים המסמנים תנוחת גוף – ישיבה – כדי לייצג היאחזות ומגורים בארץ. המטפורה הזאת נפוצה במקרא וגם בלשון ימינו; למשל: "ליישב את הארץ", "יישובי ההר", "ההתיישבות בעמק יזרעאל".
למעשה המטפורה הזאת, ואיתה עוד מטפורות המשתמשות בתנוחת "ישיבה", נמנית עם קבוצה רחבה של מטפורות שמשתמשות בתנוחות הגוף כדי לייצג סיטואציות ופעולות שאינן דווקא מצבים או תנוחות של גוף האדם. להלן נתייחס לארבע תנוחות בסיסיות: עמידה, ישיבה, שכיבה והליכה. לכל אחת מהתנוחות האלה יש משפחה של מטפורות שמשתמשות באותה תנוחה כדי לתאר סיטואציות שיש בהן משהו משותף עם אותה תנוחה – תכונה, מאפיין, דפוס כלשהו. ולכל תנוחה כזאת נביא כמה מטפורות לדוגמה.
עמידה. ככלל, המטפורות המשתמשות במושג "עמידה" (על נגזרותיו השונות) עניינן עצירה, התקיימות, אי תזוזה; לדוגמה:
– עצירה, אי תזוזה: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד (יהושע י 13-12); "השעון שלי עומד"; "הוא עומד על דעתו".
– קיימות, הימצאות: וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד (תהילים קיא 3). "התוכנית עומדת בעינה".
– התכוננות, היתכנות: "אני עומד לשלוח לו מכתב אזהרה". "משה מועמד להיות המנכ"ל".
ישיבה. ככלל, המטפורות המשתמשות במושג "ישיבה" עניינן היאחזות, הימצאות קבועה, הגעה למצב יציב, הגעה לפתרון. לדוגמה:
– הימצאות, השתכנות: וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר (יואל ד 20). "העיר הזאת יושבת על נהר גדול".
– היאחזות בקרקע, תושבוּת, מגורים: אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר (בראשית יג 12). "תחילת ההתיישבות החקלאית הייתה בעיקר בשפלת יהודה ובגליל". אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ (תהילים פד 5).
– התכנסות לשם דיון: "הישיבה תתקיים ביום שלישי בעשר בבוקר". "מושב החורף ייפתח בשבוע הבא".
– הסְדרה: "את המחלוקת הזאת יש ליישב מיד". "צריך לפעול כאן ביישוב הדעת".
שכיבה. ככלל, מטפורות המשתמשות במושג "שכיבה" מתארות מצבים של חוסר תנועה; לדוגמה:
– מנוחה: כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים, וָכַעַס עִנְיָנוֹ; גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ (קהלת ב 23).
– מוות, למשל: וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד (מלכים-א ב 10).
– מצב אופקי: "החבלנים השכיבו שם שלושה בתים". "העיר שוכבת לרגלי הר גבוה".
– אי תזוזה: "הספר הזה שוכב אצלי כבר שלושה חודשים ועוד לא הגעתי אליו".
הליכה. ככלל, המטפורות המשתמשות ב"הליכה' מתארות תזוזה, תנועה, שינוי, התרחשות. לדוגמה:
– מעבר ממקום למקום: אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת (קהלת א 7).
– הסתלקות, העלמות: דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת (קהלת א 4).
– התקדמות, הצלחה: "ניסיתי, אבל לא הלך לי".
התרחשות, התנהלות: "מה הולך כאן?"
ויש עוד תנוחות ומצבים של הגוף שמשמשים מקור למטפורות; למשל: ריצה, זחילה, קימה, קפיצה, התכופפות.
(בתמונת הכותרת:
בְּעִבְרִית 