פרשת "נשא" והפטרתה – עניינים לשוניים

הפרשה: במדבר פרק ד פסוק 21 עד  סוף פרק ז

ההפטרה: מתוך שופטים פרק  יג

לפנינו עניין לשוני הקשור לפרשה ועניין לשוני הקשור להפטרתה. ויש קשר בין שני העניינים: שניהם עניינם חקלאות.

מֶשק הבקר

פרשת "נשא" מספרת, בין שאר הדברים, על הקרבנות שהקריבו נשיאי ישראל בחנוכת המשכן. מתוך כך חוזר ומוזכר בפרשה המושג  בקר, שהוא שמן הקיבוצי של בהמות הבית ממין הפרות והפרים. להלן נציין את בני משפחת הבקר המוזכרים במקרא, את כינוייהם השונים, ואת תפקידיהם, על פי המקרא, במשק הבקר.

בן בקר.  בן בקר הוא שם כללי – או תואר – המציין השתייכות למשפחת הבקר; כמו "פר בן בקר" או "עגל בן בקר". עם זאת, השם הזה אולי מציין בעיקר בהמות בקר צעירות; לדוגמה: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב (בראשית יח 7).

שור. שור הוא זכר הבקר הבוגר. תפקידו העיקרי הוא עבודה: עבודת החריש (לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, דברים כב 10); עבודת הדַיש (לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ, דברים כה 4) ונשיאת משאות (כפי שנַראה בהמשך). והשור מיעד גם למאכל: זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים (דברים יד 4).

פר. על פי מילון העברית המקראית (של מ.צ. קדרי), פר הוא שור צעיר. המילון לא מסביר מאין נובע שפר הוא שור צעיר דווקא ולא בוגר, אבל ייתכן שהביאור הזה נובע מהתואר "בן בקר" – תואר שאולי מצביע על צעירוּת – שנלווה פעמים רבות במקרא למילה  פר אבל לא למילה  שור. לדוגמה, בפרשה שלנו: פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר (במדבר ז 63). תפקידו העיקרי של הפר הוא להיעשות שור, אבל פרים משמשים גם למאכל: בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ – אֵילִים, כָּרִים וְעַתּוּדִים, פָּרִים (יחזקאל לט 18).

אלוף.  ככלל  משמעה של המילה  אלוף במקרא הוא ראש שבט, איש נשוא פנים; אבל  אלוף מופיעה גם במשמעות של  שור. לדוגמה: אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים (תהילים קמד 14). ועל פי פירוש "מצודת ציון", "אלופינו" הם השוורים; ו"מסובלים" – טעוני משא. ומכאן שגם נשיאת משאות היא מתפקידיו של השור.

אֶלֶף.  משמעה של המילה  אלף הוא כמובן עשר מאות; אבל במקרא יש לה עוד משמעות – בקר; לדוגמה: וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ … שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ (דברים ז 13).

מריא. המילה  מריא מופיעה במקרא פעמים ספורות בלבד. מהמופעים המעטים האלה אפשר להבין שהמריא הוא אחת מבהמות הבית, ושהוא שימש לזבח, כלומר לקורבן ולמאכל. לדוגמה: וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא (שמואל-ב ו 13). ועל פי פרשנים – למשל רש"י – מריא הוא שור מפוטם.

פרה. כמו בימינו, הפרה במקרא היא נקבת הבקר. ונראה שתפקידה המקראי העיקרי היה להמליט ולדות ולהיניק אותם; כמו שכתוב: תְּפַלֵּט [תמליט] פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל (איוב כא 10). והפרות המיניקות קרואות "פרות עָלוֹת", ככתוב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי (בראשית לג 13). ורש"י מפרש: "עלות – מגדלות עולליהן". תפקיד אחר הוא משיכת עגלות, כמו שכתוב: וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל; וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה (שמואל-א ו 7).

בימינו תפקיד חשוב של הפרות הוא הפקת חלב, אבל כנראה לא כך היה  בתקופת המקרא.  שכן במקרא לא מופיעה המילה  חלב יחד עם המילה  פרה או  בקר (אם כי מופיע הביטוי "חמאת בקר"). לעומת זאת אנחנו מוצאים "חלב צאן" (דברים לב 14) ו"חלב עיזים" (משלי כז 27).

עגל, עגלה. העגל והעגלה הם שור ופרה צעירים וייעודם הוא ולהיות שור ופרה בוגרים. שימוש אחר הוא למאכל: וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ (שמואל-א כח 24). עגל מרבק הוא עגל מפוטם שנועד לאכילה.

משקאות מפרי הגפן

ההפטרה לפרשת "נשא" מספרת על מלאך ה' שבא אל אמו (לעתיד) של שמשון ובישר לה שהיא עומדת ללדת בן שיושיע את ישראל. ובתוך כך הוא מצוה עליה לקיים הלכות נזירוּת, לדוגמה: וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר (שופטים יג 4). המילים  יין ו שכר מופיעות במקרא בצמידות פעמים רבות. מהו היין (המקראי) אנחנו יודעים –– משקה משכֵּר עשוי ממיץ ענבים. אבל מהו השֵיכר (המקראי) ובמה הוא נבדל מיין, אם הוא בכלל נבדל?

על פי עמדה פרשנית אחת ההבדל בין יין לשיכר הוא שיין עשוי מפרי הגפן (כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה, בראשית מט 11) ואילו שיכר לא בהכרח עשוי ממיץ ענבים. עמדה זו מתבטאת למשל בהגדרות המילוניות של הערכים  יין ו שכר במילון אבן שושן וגם במילון העברית המקראית.

לרש"י הייתה בעניין הזה פרשנות אחרת. בפירושו לכתוב בפרשה שלנו מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר [יינזר] (במדבר ו 3) הוא מציין: "מיין ושכר – כתרגומו מחמר חדת ועתיק; שהיין משכר כשהוא ישן". למעשה רש"י אומר שתרגום הכתוב "מיין ושכר" לארמית –  גם בתרגום אונקלוס וגם בתרגום יונתן – הוא "מחֶמר חדת ועתיק", שמשמעו בתרגום חוזר לעברית הוא "מיין חדש וישן" (חמר= יין; חדת=חדש; עתיק=ישן). ומכאן מסיק רש"י ש יין משמעו יין חדש ו שכר הוא יין ישן. ורש"י מוסיף ששיכר נקרא  שכר מכיוון שמהיותו ישן הוא משַכֶּר יותר מיין חדש. וגם

"מצודת ציון" – של רבי דוד אלטשולר – אומר על הכתוב בהפטרה שלנו (שופטים יג 4): "יין ושכר – רצה לומר יין חדש ויין ישן".

על פי עמדה שלישית, שמוצגת במדרש "ספרֵי" (ספרי במדבר פו), למילים  יין ו שכריש אותה משמעות. וכך אומר שם אבא חנן משום ר' אליעזר בהתייחסותו לכתוב מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר (במדבר ו 3): "והרי יין הוא שכר ושכר הוא יין, אלא שדבר התורה שתי לשונות". ובמילים אחרות: לשתי המילים יש אותה משמעות. והדורש גם מביא עוד מקרים שבהם המקרא נוקט בשתי מילים שונות לאותה משמעות; כמו  שחיטה ו זביחה;  עמוקה ו שפלה; אות ו מופת.

הנה עוד משקאות העשויים מפרי הגפן המוזכרים במקרא (הפירושים רובם על פי מילון העברית המקראית):

חֹמץ  – נוזל חמוץ וחריף הנעשה לרוב מיין או משכר שהחמיצו. לדוגמה: חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה (במדבר ו ג).

מֶזג –  יין מעורב  כראוי (עם מים או עם תבלין) ומתוקן לשתייה. לדוגמה:  אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג (שיר השירים ז 3)

חֶמֶר – יין.  מילה זו מופיעה במקרא רק פעם אחת: וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (דברים לב 14).

ממסך – על פי רש"י: יין מזוג במים. לדוגמה: לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ (משלי כג 30).

סֹבֶא – משקה חריף. לדוגמה: סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם (ישעיהו א 22).

תירוש – מיץ ענבים שלא תסס. לדוגמה: אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה-גָפֶן (ישעיהו כד 7).

משרת ענבים – מיץ שהותקן מענבים שהושרו במים (במדבר ו 3).

 

(בתמונת הכותרת: Herdsman with Five Cows by a River, 1650 by Aelbert Cuyp)