כלי עבודה כמטפורות

בין כלל העצמים המוחשיים המצויים בסביבתו של האדם נמצאים גם כלי העבודה למיניהם. וכמו עצמים רבים אחרים, גם כלי העבודה מספקים ללשון – כל כלי על פי מאפייניו ותפקידיו הספציפיים – מטפורות ודימויים רבים ושונים. להלן כמה כלי עבודה כאלה, והדימויים שצמחו מהם.

אתים ומזמרות. ישעיהו אומר (פרק ב' פסוק ד'): וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. (אותם דברים בדיוק אומר גם מיכה בפרק ד פסוק ג). החרב והחנית מייצגות מלחמה, ואילו האת והמזמרה מייצגות את עבודת האדמה ואת השלום והשלווה.

קרדום. במשנה, מסכת אבות, נאמר:  רבי צדוק אומר, לא תעשֵם [את לימודי התורה]  עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם (פרק ד' ה). הקרדום מייצג כאן את המלאכה שמטרתה פרנסה.

גרזן, משור. נסתכל על הפסוק הבא: הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ; אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ (ישעיה י טו). הפסוק הזה הוא מטפורה שכוללת שני ייצוגים. בראשון, הגרזן והמשור מייצגים מלכים כובשים, ובפרט את מלך אשור; וכמו שהגרזן והמשור גודעים ומבקעים, כך (באופן מטפורי) עושים גם המלכים הכובשים לעמים הנכבשים. בייצוג השני, המחזיק בכלי מייצג את אלוהים: כמו שהמחזיק בכלי הוא שעושה את הפעולה ולא הכלי כשלעצמו, כך אלוהים הוא שמפעיל את המלך הכובש, והמלך אינו פועל מכוחו הוא.

צבת. תפקידה של הצבת לתפוס משהו בחוזקה; לכן הצבת משמשת כמטפורה למצב שאדם נתון בו בלי יכולת להיחלץ. לדוגמה: "האיום מבפנים  – החברה הישראלית בצבת החרדים" (שם ספר מאת יובל אליצור). דימוי אחר מבוסס על כך שכדי לייצר צבת חדשה החרש משתמש בצבת קיימת; ומתוך כך הצבת מסמלת את הסיבתיות, את העובדה שכל אירוע נגרם על ידי אירוע שקדם לו. ומכאן הכתוב  "צבת בצבת עשויה" (משנה, מסכת אבות, ה ה).

את, מכוש, טוריה וקלשון. בשיר "שורו הביטו וראו" (מילים ומנגינה של זלמן חן) מופיע המשפט: "את, מכוש, טוריה וקלשון / התלכדו בסערה / ונדליקה שוב / שוב את האדמה / בשלהבת ירוקה". כלי העבודה האלה מייצגים בשיר הזה את ההתיישבות, את השיבה אל הארץ ואל האדמה. הקלשון משמש בעוד דימויים. על פי דימוי אחד, שמנצל דמיון פונטי, לשון היא קלשון; שכן לפעמים הלשון חדה ודוקרת כמו קלשון. שלמה אבן גבירול, בשיר "שיר התלונה", אומר: "עתה אריקם [את דבַרי] כמו טיט, כי קלשוני לשוני". יהודה אלחריזי (1234-1165) כותב בספר  תחכמוני, בשער השלישי: "וְאָמַרְנוּ זֶה לָזֶה הַרְאִיתֶם אִישׁ כָּזֶה אֲשֶׁר שְׂפָתוֹ חֲנִיתוֹ וּלְשׁוֹנוֹ קִלְשׁוֹנוֹ?" ועוד דימוי: הקלשון בעל שלוש השיניים הוא כִּליו של השטן.

פטיש. תפקידו של הפטיש להכות; וכבר במקרא ובתלמודים הוא מייצג כוח וחוזק.  ירמיהו אומר: אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ (ירמיהו נ כג). בתלמוד הבבלי כתוב: וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה (מסכת ברכות, דף כח ב).

הפטיש מופיע כסמל וכדימוי גם בימינו. דוגמה אחת היא שירי ארץ ישראל של לפני הקמת המדינה. בשירים רבים כאלה מוזכרים הכלים העושים את עבודת הארץ – בחקלאות, בבניין, בכבישים ובמלאכה, כמו למשל בשיר  "שורו הביטו וראו" שכבר ציטטנו ממנו למעלה. ולפי מספר השירים שבהם מופיע הפטיש – עשרות שירים – אפשר כנראה לקבוע שזה היה כלי העבודה הפופולרי ביותר באותה תקופה. להלן רק שלוש דוגמאות:  "הך פטיש עלה וצנח כבישי בטון בחול נמתח" (שיר הכביש, נתן אלתרמן);  "שיר שיר עלה נא, בפטישים נגן נגנה" (שיר העבודה, נתן אלתרמן);  "הנה פטיש עובד הוא חיש" (לסדנה, מתתיהו שלם).

כלי עבודה – בעיקר פטיש, מגל וחרמש – מופיעים גם בסמלים ויזואליים של מדינות וארגונים  למיניהם. לדוגמה: סימלה של המפלגה הקומוניסטית ושל רוסיה הסובייטית היה מגל ופטיש; סימלה של אוסטריה הוא נשר שאוחז במגל ופטיש; סימלה של ההסתדרות הכללית הוא פטיש ושיבולת; סימלה של תנועת בני עקיבא כולל חרמש. וגם מלאך המוות מהלך עם חרמש.

 

(בתמונה: קבוצת עבודה בשכונת בורוכוב, 1922)