להר יש ראש ורגליים

גוף האדם הוא כנראה האמצעי הזמין העשיר והמובן ביותר להמחשת המציאות שמסביבנו. כדוגמה, בקטעים שלהלן (הכתובים מראשי) מופיעים יותר מחמישים אברי גוף, כולם בתפקידים מטפוריים.

להרים יש ראש ("העפילו, העפילו, אל ראש ההר העפילו") ויש רגליים; וגם גב ("יישובי גב ההר"), צלעות וכתפיים. לגליל יש אצבע, ובקצה האצבע ציפורן – מטולה. למדינה יש עיניים רמות (שצופות לצפון) ומותניים צרות (מנתניה עד טול כרם). לים המלח הייתה לשון. לליטני יש ברך. לכל ים יש פנים (אנחנו בגובה שבעים מטרים מעל פני הים התיכון). על שפת ים כנרת עומד ארמון רב תפארת.

לבאר יש פה ועליו אבן גדולה. לאנייה יש בטן וירכתיים. לבקבוקים יש צוואר (אבל אין עליו ראש). למסור יש שיניים. ולגל ארכובה (הציר המשונה הזה שבתוך מנוע המכונית) יש לְחָיַיִם.

עם ישראל נושא על שכמו משא דורות. ערפו קשה, מצחו נחושה ואפו גבוה. ידיו ארוכות להשיג את אויביו ולפעמים הוא מכה אותם שוק על ירך, אבל ידיו קצרות מהביא שלום ושלווה.

ליבה של העיר עייף, עורקיה סתומים, גרונה ניחר מעשן. היא זקוקה בדחיפות לדם חדש ולריאות ירוקות. אבל לראשיה אין עמוד שדרה ואין ביצים. גוום כפוף, מוחם יבֵש, ידיהם ריקות ממעש, ארונותיהם מלאים בשלדים עתיקים. גם אם יכוונו אקדח לרקתם לא יזיזו את התחת.

לקפיטליסטים החזיריים אין לב ואין כליות. הם לא שמים זין. הם שותים את דמם של החלכאים, פושטים את עורם. כף רגלי לא תדרוך בתחומם. אבל לפעמים – שישו בני מעי – הם פושטים גם את הרגל. ואז יעלוץ לבנו.

האיש הזה הוא אגרופן מרחם; משדי אמו ינק און. זרועו חזקה, מרפקיו חדים,  רגלו גסה. ולעיתים קרובות הוא עושה שרירים.

ספר עב כרס ומרובה פרקים מספֵּר: בעפעפי שחר חוליית חיילים מפלסת דרך, עקב בצד אגודל, אל קרחת היער. גוף הכוח נע בעקבותיה. קרסול  משדר לקדקוד: "הגענו, עבור."

אל תדבר דברי רכיל – לכותל יש אוזניים. אל תתחב את אפך לעניינים לא לך. אל תספר בדיחות שיש להן זקן.