כי האדם עץ השדה

 

כבר בתקופת המקרא הלשון העברית כללה אוצר מושגים עשיר לייצוג עולם העצים: שמות של מיני עצים, אברי העץ, פעולות והתרחשויות הקשורות לעצים, וכדומה. יחד עם זאת החלה הלשון להשתמש במושגים "עציים" גם לייצוג משמעויות מתחומים אחרים, ובפרט משמעויות אנושיות. דוגמה בולטת לכך היא המשלת בני אדם לעצים, כפי שאפשר לראות בדוגמאות שלהלן. יותם בן ירובעל משתמש בעצים כדי לייצג בני אדם: הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ (שופטים ט ח). ישעיהו ממשיל את ישראל לכרם גפנים: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן; וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק (ישעיהו ה א-ב). ספר תהילים מדמה את הצדיק לעץ: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל (תהילים א ג). נתן זך, בשיר "עץ השדה", כותב: "כי האדם עץ השדה / כמו האדם גם העץ צומח / כמו העץ האדם נגדע".

להלן מושגים מעולם העצים שמשמשים, בדרך של השאלה, גם לייצוג מושגים שאינם מעולם העצים. ויש אפילו מושגים כאלה שמשמעותם המקורית כבר אינה רווחת, ונשארה רק, או בעיקר, משמעותם ה"לא-עצית".

גדיעה, לגדוע. גם במשמעותה הלא-עצית  גדיעה היא הפסקת קיום בטרם עת, באופן חד ואלים. דוגמאות: וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ (תהילים עה יא); "יש לגדוע את הפעולה ההרסנית הזאת באיבה".

גזע, חוטר, נצר. במשמעויותיהם העציות  חוטר הוא ענף היוצא מהגזע ו נצר הוא ענף צעיר היוצא מהשורש; ובמשמעויותיהם הלא עצית גם  חוטר וגם  נצר הם צאצאים; כמו בפסוק וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה (ישעיהו יא א). ואולי הפסוק הזה הוא המקור לשימוש במילה  גזע לציון קבוצה של בני אדם (או בעלי חיים) ממוצא אחד. ויש גם  גזעית (בלשון הדיבור, בעיקר לגבי צעירות), שמשמעה משובחת, אצילית, קוּלית, מעוררת השתאות.

כריתה.  כריתה היא (גם) השמדה: תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ (מיכה ה ח).

נבילה. נבילה היא תהליך של הצטמקות, של מוות. דוגמאות: אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ, אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל (ישעיהו כד ד). "ליוזמה הזאת אין סיכוי והיא תיבול מהר מאוד".

נֶטע, לנטוע. במשמעות המושאלת, לנטוע משהו (או מישהו) משמעו לקבוע אותו במקום מסוים. לדוגמה: וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו, וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד (שמואל ב' ז י). ואומרים גם "נטע זר", כלומר תקוע במקום לא לו.

ניצן. ניצנים (בהשאלה) הם התחלות. דוגמה: "לאחרונה נראים ניצנים של יציאה מהמשבר".

סעיף. במקרא  סעיף הוא (גם) ענף של עץ; לדוגמה: שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה (ישעיהו יז ו). אבל כבר בימי הביניים המילה  סעיף באה גם (ואולי בעיקר) במשמעות של חלק. בימינו המילה  סעיף משמעה בעיקר פיסקה מסופררת במסמך כתוב, כמו חוק, הסכם, דו"ח וכדומה.

עלים. בעת החדשה  עלים הם גם דפי ספר. אני מכיר חברה אחת שעוסקת בהפצת ספרים שנקראת "בית עלים".

ענף. השימוש במילה  ענף במשמעות של חלק, מחלקה וכדומה החל רק בימי הביניים. בימינו יש ל ענף שימושים רבים, לדוגמה: "מרכז ענף גידולי שדה הוא יוסי"; "ענף היסטוריה בצה"ל יוציא ספר על המלחמה האחרונה"; "ענף אחד של המשפחה נמצא בארגנטינה".

עץ. כאמור, עצים משמשים כמשל לבני אדם. וגם: על אדם יבש, לא גמיש, שאינו מתַקשר בקלות אומרים שהוא עֵצי. ועוד: מבנה הירארכי של הסתעפויות נקרא עץ; לדוגמה: עץ משפחה; עץ מוצר; עץ החלטות.

עקר, עקירה. כבר במקרא הפועל  עקר משמש לא רק לתלישת עצים; לדוגמה: כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה …. וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר (צפניה ב ד). ויש גם "מחנות עקורים"; "אתמול עקרו לי שן"; "את המנהג הזה צריך לעקור מן השורש".

פרח, פריחה. פריחה מייצגת שגשוג, חיוניות, הצלחה. דוגמאות: יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל (ישעיהו כז ו); "העסקים בעיר הזאת ממש פורחים"; "הילדה הזאת היא פרח נדיר".

פרי. המילה  פרי מושאלת לפחות לשתי משמעויות שאינן פרי עץ. האחת היא צאצאים (פרי בטן); לדוגמה: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ (דברים ז יג). השנייה היא תוצאות; לדוגמה: "מאמצינו נשאו פרי".

צמיחה. השורש צמ"ח הצמיח גם מילים ומשמעויות לא בוטניות. לדוגמה: וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ (שופטים טז בכ); אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח (תהילים פה יב); "לא תצמח לנו שום תועלת מהעניין הזה"; "הצמיחה של המשק בשנה שעברה הייתה שלושה אחוזים".

צמרת.  צמרת היא חלקו העליון של העץ; ומכאן הושאלה המילה לתחומים אחרים, לדוגמה: "בכנס השתתפה כל צמרת האוצר".

שורש. בשימוש המושאל, שורש של דבר הוא המקור שלו, המקום שממנו הוא יצא. דוגמאות: "השורשים שלו הם במזרח אירופה"; "הוא אדם שורשי"; "שורש הבעיה הוא מחסור במורים טובים"; "השורש של  שורש הוא שר"ש". ויש גם פעלים:  להשריש – להכות שורש, להיקלט;; לדוגמה: הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב, יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל (ישעיהו כז ו). לשרֵש – לעקור מן השורש; לדוגמה: "את השיטה הנפסדת הזאת צריך לשרש".

שתילה, השתלה, שתול. בנוסף למשמעות הרגילה, לשתול משהו או מישהו משמעו לשים אותו במקום שאינו מקומו הטבעי. למשל: "בשבוע הבא הוא עובר השתלת כליה"; "יש להם שתול בחברה המתחרה".