המילה ריבית, שהשימוש בה שכיח למדי בימינו, נוספה ללשון בתקופת התלמודים. במקרא יש שלוש מילים אחרות שמשמעותן ריבית: תרבית, מרבית ו נשך. דוגמאות: נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחַתְּ וַתְּבַצְּעִי רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק (יחזקאל כב יב). אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ (ויקרא כה לז). אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שמות כב כד). המילה תרבית מופיעה במקרא כמה פעמים, בכולן יחד עם נשך; המילה מרבית מופיעה רק פעם אחת; והמילה נשך מופיעה כמה וכמה פעמים, גם בלי תרבית או מרבית.
תרבית ו מרבית, כמו גם ריבית, גזורות מהשורש רב"ה (במשמעות הַרְבה). לגזירות האלה יש טעם לשוני ברור, שכן הריבית מרבה את הונו של המלווה. פחות ברור מהו מקורה של המילה נשך ומהו הקשר הלשוני שלה לריבית. ואכן רש"י נחלץ לבאר את המילה הזו, והוא אומר כך (שמות כב כד): "נשך – ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבּורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקודו. כך ריבית, אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחַסרו ממון הרבה". [שימו לב ש ריבית באה כאן בלשון זכר; ובכלל, חכמי ימי הביניים לא תמיד הקפידו על ההבחנה בין לשון זכר ללשון נקבה]. כאילו כדי לתמוך בביאורו של רש"י, במקרא מופיע גם הפסוק הבא: לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל; נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ (דברים כג כ).
גם ריבית וגם נשך (אם נשך אכן באה מ נשיכה) הן מילים מטפוריות. מילה מטפורית, על פי הגדרתנו, היא מילה שמשמעותה שייכת לתחום אחד – תחום היעד – אבל היא גזורה מתחום אחר – תחום המקור; וזאת כדי להצביע על תכונה מסוימת שאופיינית לתחום המקור אבל קיימת גם אצל אותה מילה. כדי להבהיר, הבה נראה איך המילה נשך עונה על ההגדרה שלנו: משמעותה של המילה נשך שייכת לתחום הכספים (שכולל מילים כמו כסף, הון, הלוואה, רווחים וכדומה), אבל היא גזורה מתחום הנזקים הנגרמים על ידי בעלי חיים (שכולל מילים כמו נשיכה, עקיצה, הכשה, נחש וכד'); וזאת כדי להצביע על הרוע והעוול הקיימים במעשה הנשך.
תופעת המילים המטפוריות דומה מאוד לתופעת המטפורות, אבל אינה זהה לה, ואפשר לראות זאת מתוך ההגדרות של התופעות האלה. ואכן, גם ריבית וגם נשך, כפי שהן מופיעות בדוגמאות שלעיל, הן מילים מטפוריות אבל הן לא מטפורות.