על ארבעה אנשים נאמר במקרא "זקן בא בימים": על אברהם, על שרה, על יהושע ועל דוד. מה פירוש הביטוי "בא בימים"? על איזה ביאה מדובר ועל אלו ימים?

ברור שהתואר הזה שייך לזקנה. ברור גם שהוא אינו זהה לתואר  "זקן"; כי אם היה זהה לא היה טעם לציין גם אותו. ועוד דבר: מתוך הארבעה שזכו בתואר הזה, שלושה הם מענקי המקרא; וגם שרה לא הייתה קוטלת קנים. ומכאן שהתואר "בא בימים" מציין תכונה ייחודית ונעלה. עם זאת משמעותו אינה ברורה – שתי המילים אינן מתקשרות לכאורה. חיפשתי אצל פרשנים פירוש פשוט ומקובל לביטוי העמום הזה ולא מצאתי. ודווקא האַין הזה מעודד להציע פירושים.

לדעתי הקושי שבהבנת המשמעות של  "בא בימים" נובע מכך שהביטוי הזה הוא מטפורה כפולה, מעין צופן בתוך צופן: גם  בא היא מטפורה וגם  ימים. [לא ניכנס כאן לעומק השאלה מהי מטפורה, אבל נאמר שעל פי בלשנים מובילים מטפורה קיימת כאשר מושגים מתחום אחד (תחום המטרה) מיוצגים על ידי מושגים מתחום אחר (תחום המקור). תחום המטרה הוא בדרך כלל מופשט, ולכן אולי לא קל להבין אותו; ותחום המקור הוא בדרך כלל מוחשי ומובן בקלות, ולפיכך משתמשים בו לייצוג התחום המופשט].

נתחיל עם  ימים. ימים הם מטפורה לזמן. זמן הוא מושג מופשט. הוא כל כך מופשט עד שקשה להבין מהו ולא ברור איך מגדירים אותו. הדרך שלנו להבין מהו זמן, וגם למדוד אותו, הוא באמצעות תופעות פיזיקליות מוחשיות. תופעה אחת כזאת היא סיבוב כדור הארץ סביב צירו (או כפי שחשבו הקדמונים – סיבוב של השמש סביב הארץ). סיבוב אחד שלם מייצר את מה שאנחנו קוראים יום או יממה. וכך ימים הם מטפורה לזמן.

גם  בא (בביטוי "בא בימים") הוא מטפורה. המילה  בא היא גם פועל ("אתמול משה בא אלינו") וגם תואר שמשמש כשם עצם; למשל , "באי ביתו". באי הוא צורת נסמך של  באים. באי ביתו של אדם מסוים הם ידידיו, אלה שמבקרים אצלו באופן תדיר, שקרובים אליו קירבה אינטימית. ויחיד של  באים הוא  בא.

ועכשיו אפשר לפרש את הצירוף: "בא בימים" הוא אדם שקרוב קירבה אינטימית לזמן. לאו דווקא לזמן היום יומי, אלא לזמן הנצחי, לזמן המטפיזי. איש כזה חייב שיהיה זקן, וחייב שיהיה מקורב לבריאה. כמו אברהם, כמו שרה, כמו יהושע, כמו דויד.

האם אכן אלה הם הדברים שהיו בראשם של כותבי המקרא כאשר כתבו "זקן בא בימים"? אנחנו לא יודעים, וזו גם לא השאלה החשובה לענייננו. השאלה החשובה היא האם ההסבר שהבאנו לעיל אכן מבאר ומבהיר את הביטוי; האם הוא מתקבל על הדעת; האם הוא תואם את הגיונה ורוחה של הלשון. בעניין הזה, כמו בעניינים לשוניים רבים אחרים, יש דמוקרטיה; וכל קורא ישפוט על פי הבנתו שלו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד א)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s