אל תשבור את המילה שלי – מילים כעצמים מוחשיים

מילים הן עצמים מופשטים. אמנם אפשר לשמוע אותן (כאשר דוברים אותן) ואפשר לראות אותן (למשל כאשר הן מודפסות על נייר או מופיעות על מסך), אבל מהותן העיקרית  היא משמעותן, וזאת מהות מופשטת. לכל עצם יש תכונות. תכונות של עצמים מוחשיים הן מוחשיות, ותכונות של עצמים מופשטים הן מופשטות. תכונה מופשטת אחת של מילים כבר אמרנו – משמעותן. אבל יש להן תכונות מופשטות נוספות, למשל כאלה שקשורות לתפקידיהן במשפט, ליחסיהן עם מילים אחרות, לדרך היווצרותן, לתולדותיהן.

הדרך לציין ולאפיין תכונות מופשטות היא באמצעות תכונות מוחשיות; כאילו העצם המופשט הוא עצם מוחשי כלשהו. וגם אם מסבירים עניין מופשט באמצעות עניין מופשט אחר – בסופה של שרשרת ההסברים נמצאים דברים מוחשיים. הנה לקט (חלקי בהחלט) של ביטויים המייחסים למילים תכונות מוחשיות.

מילים ממציאים, מחדשים, מוציאים משימוש. כמו שממציאים מכשירים, כך גם ממציאים מילים. כמו שמחדשים רהיטים שכבר עמדו במחסן ללא שימוש, כך גם מחדשים מילים לצרכים חדשים. וכמו שמוציאים משימוש חפצים שעבר זמנם, כך גם מילים יוצאות משימוש, למשל כאשר מילים אחרות באות במקומן.

מילים נותנים, לוקחים, שוברים, זורקים. לדוגמה:

"יש לו מילה" – אם הוא מבטיח משהו, הוא מקיים.

"לקחתי את המילה שלו" – אני מאמין להבטחתו.

"הוא נתן לי את המילה שלו" – הוא הבטיח לי.

"אני לא אשבור את המילה שלו" – אני לא אפעל כך שההבטחה שלי תופר.

"בהזדמנות, זרוק לו איזו מילה טובה עלי".

מילים צחות, מילים מלוכלכות, מילים מכובסות. מצד אחד מילים צחות מדיפות ניחוח של ניקיון (כמו ניחוח של סדינים אחרי כביסה), אבל מצד שני ניקיון וכביסה כרוכים לפעמים בצדקנות ובתְפֵלות (כמו עוף מכובס) והם באים לטשטש  את המציאות האמתית, בעיקר כאשר היא לא נעימה.

מילים מחפשים, מוצאים, בוררים. כאשר אני זקוק למילה שתביע משמעות מסוימת שאינה יום-יומית, ואם אין לי מילה כזאת בידי, אני ניגש למחסן המילים, מחפש שם מועמדות לתפקיד, ובורר מתוכן את המתאימה ביותר.

מילים נרדפות ורודפות. שתי מילים נקראות נרדפות אם המשמעויות שלהן זהות או קרובות מאוד. למשל  עץ ו אילן. אבל אם הן נרדפות – מי רודף אחריהן? כנראה שהן רודפות אחת אחרי השנייה. ומדוע הן רודפות אחת אחרי השנייה? אולי כדי שלא ייווצר ביניהן פער של משמעות; ואולי כדי שאף אחת מהן לא תיעלם.

מילים גוזרים, מעתיקים, מדביקים. כל מי שכותב באמצעות מחשב (אני תמה אם יש עדיין מי שכותב בעט גם כשהוא צריך לכתוב יותר מחמישה משפטים) מכיר את הפונקציות  גזור, העתק, הדבק. אני כשלעצמי כבר לא מבין איך אפשר לכתוב בלי שלוש הפונקציות הנהדרות האלה. למעשה הפונקציות האלה מדמות את הפעולות המוחשיות שעשינו אז, בעידן הכתיבה על נייר. כאשר רצינו להעביר קטע ממקום אחד למקום אחר, גזרנו (במספרים מוחשיות) והדבקנו (בדבק או בשדכן) במקום הראוי. קשה להאמין, אבל ככה זה היה אז, בימי קדם.

 

ויש גם מילים קשות או רכות; כבדות או קלילות; גבוהות או נמוכות; חריפות או מתוקות. ועוד כהנה וכהנה מילים 'מוחשיות'.