עת ללדת ועת למות – פעלים נגדיים

הקטע המונומנטלי בפרק ג' של קהלת, הפותח ב"עת ללדת עת למות" וסוגר ב"עת מלחמה ועת שלום", כולל 14 זוגות של פעלים-פעולות שמייצגים מרכיבים יסודיים בחייו של האדם; ובכל זוג פועל אחד הוא ניגודו של השני. להלן נקרא לזוגות כאלה "פעלים נגדיים". ועוד: בכל זוג פעלים שבאותו קטע, אחד הוא "חיובי" והשני "שלילי", והרעיון המוביל של כלל הקטע הוא שלכל פעולה יש עת – עת לפעולה החיובית ועת לשלילית. עת ללדת ועת למות, עת לנטוע ועת לעקור נטוע, וכך בכל הזוגות.

כאשר בוחנים את עניין הפעלים הנגדיים רואים שלא לכל פועל יש פועל נגדי. למשל לפועל  לחשוב אין פועל נגדי, וגם לא לפעלים  לטעום,  למשש, או  ללעוס. למעשה לרוב הפעלים אין פועל נגדי, ומספר הפעלים שיש להם פעלים נגדיים הוא קטן למדי (יחסית למספר לכלל הפעלים). אולי בגלל הנדירות (היחסית) הזאת, ואולי בגלל המתח הסמנטי הקיים בין שני פעלים נגדיים, הלשון העברית (ואולי גם אחרות) ערה לתופעה הזאת, וכבר בתקופת המקרא זוגות של פעלים נגדיים באים באותו היגד ומשמשים בסיס לרעיונות, לאמרות ולביטויים. כדי להמחיש, להלן אוסף מדגמי של זוגות פעלים נגדיים. לכל זוג כזה הבאנו, מהמקורות או מלשון ימינו, היגד אחד או שניים שמשתמשים בו.

אהב – שנא. "שמעיה אומר, אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות" (משנה, מסכת אבות, פרק א' י). שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב (עמוס ה טו).

בנה – הרס. חַכְמוֹת נָשִׁים, בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ (משלי יד א).

הוציא – הביא. גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל (דה"י א' יא ב).

הלך – שב. וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל (שמואל א' יז טו). בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת (איוב י כא).

הלך – חזר. "עכשיו נוסעים הביתה הלוך חזור"; מתוך השיר "הביתה הלוך וחזור", מילים ולחן של עידן רייכל.

התחיל – גמר. ידועה האמרה "המתחיל במצווה אומרים לו גמור". לאמרה הזאת יש גרסות ומקורות שונים, למשל זו של מדרש תנחומא: בספר דברים, פרק ח' פסוק א' כתוב: כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן. מדוע "כל המצווה" ולא "כל המצוות"? אחד הפירושים שמדרש תנחומא נותן לביטוי "כל המצווה" הוא זה (תנחומא, דברים, פרשת עקב, סימן ו'): "כל המצוה: אם התחלת במצווה הֵוי גומר את כלה. למה? אמר רבי יוחנן: כל מי שמתחיל במצווה ואחרי כן בא אחר וגמרה, נקראת על שם גומרה". ובמילים אחרות: אם התחלת במפעל כלשהו ואתה רוצה לקבל עליו קרדיט, עליך גם לגמור אותו.

זרה – קבץ. מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ (ירמיהו לא ט).

חגר – פיתח. אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ (מלכים א' כ יא).

יצא – בא. וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא (יהושע ו א). אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא (שמות כא ג).

נכנס – יצא. בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין דף לח, א גמרא). מדובר בגימטריה: גם  יין וגם  סוד ערכם בגימטרייה שבעים.

נסע – חנה. וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם (שמות יג כ). וכך בעוד הרבה מקומות.

נפל – קם. כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם (משלי כד טז). הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ; וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד (תהילים כ ט).

נתן – לקח.  ה' נָתַן וַה' לָקָח; יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ (איוב א כא). וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם: תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ (בראשית יד כא).

עלה – ירד. יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם (תהילים קד ח).

פתח – סגר. וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ (ישעיהו ס יא). עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ (ירמיהו יג יט).

רדף – ברח. "כל הרודף אחרי הכבוד – הכבוד בורח ממנו". לאמרה הזאת יש הרבה מקורות ומקבילות. לדוגמה, בתלמוד הבבלי: "ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו; כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו" (סדר מועד, מסכת עירובין, דף יג, ב גמרא)

שאל – נתן . מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה (שופטים ה כה).

שכב – קם.  וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו ז).

לסיום הנה הקטע האמור מתוך פרק ג' בקהלת; פסוקים א – ח.

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ; עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא; עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת; עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק; עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד; עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים; עֵת לַחֲבוֹק  וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק; עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד; עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ;  עֵת לִקְרוֹעַ  וְעֵת לִתְפּוֹר; עֵת לַחֲשׁוֹת  וְעֵת לְדַבֵּר;  עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא; עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.