למילה  טעם, כאשר היא כשם עצם, יש כמה מובנים. מילון העברית המקראית מונה לה שלושה מובנים (רק כאלה הנמצאים במקרא); "המילון השלם" מונה שישה מובנים; ומילון אבן שושן – שבעה. יש אי אלו הבדלים בין המילונים, אבל אפשר לפשר ביניהם; והמובנים הבאים  – כל אחד מהם נמצא לפחות במילון אחד – הם פשרה הוגנת:

  1. התחושה הנוצרת בפה על ידי מאכל או משקה. לדוגמה: וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ (שמות טז לא).
  2. אחד מהחושים שיש לאדם ולבעלי חיים אחרים. למשל: "יש לו חוש טעם מפותח".
  3. הרגשה, תחושה, התנסות. "כל חייו הוא חי לבד ולא ידע טעמה של אהבה".
  4. יכולת בחירה, למשל בין יפה ולא יפה. "הוא לבוש יפה; יש לו טעם טוב בבגדים".
  5. שכל, היגיון. דוגמה: מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח (איוב יב כ).
  6. סיבה, נימוק. דוגמה: "מטעמים רבים אני לא מסכים לצעד הזה".
  7. פקודה. וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו (יונה ג ז).
  8. הטעמה, הדגשה, נגינה של דיבור. "לקראת הבר מצווה הוא למד את טעמי המקרא".

הבה נבחן האם יש קשרי משמעות בין המובנים האלה. כצעד ראשון נחלק אותם (להוציא מובן 8) לשתי קבוצות (לפי חלוקה זו הם גם מסודרים). הקבוצה הראשונה כוללת את המובנים 1 עד 4, שעניינם חישות ותחושות. המקור הוא כנראה תחושת הטעם שבפה (מובנים 1,ו-2); וממובנים אלה נוצרו (בהשאלה) המובנים 3 ו-4. הקבוצה השנייה כוללת את המובנים  5, 6 ו-7, שעניינם שכל, היגיון וסיבתיות. המובן "פקודה" (מובן 7) שייך לקבוצה הזאת, כי במקום "מטעם המלך" אפשר היה לומר "בגלל המלך", או "מסיבת המלך".

מובן 8 (טעמי הדיבור)  אולי קשור לקבוצה הראשונה, שכן עניינו הבדלים (של עוצמה ושל טונים) בין צלילים של דיבור, בדומה להבדלים בין טעמים של מאכלים.

עכשיו נַראה שיש קשר של משמעות בין שתי הקבוצות (חישה וחוכמה). לשם כך ניעזר במילים תָּפֵל ו תִפלות. תָּפֵל משמעותה מחוּסר טעם –  על מאכל שאין לו טעם אומרים שהוא תפל. מתוך כך המילה הזאת קשורה לקבוצת המובנים הראשונה (חישה ותחושות).  תִפלות משמעותה מעשה תפל, הבל, שטות; כלומר ההיפך ממעשה של חכמה, של שכל. ומתוך כך  תִפלות מתקשרת לקבוצת המובנים השנייה (שכל, היגיון). אבל  תפלות באה מהמילה  תפל, וקשר המשמעות ביניהן ברור –  דבר שהוא תפלות (אין בו חוכמה) הוא תפל (אין בו טעם).

האם אחד משני המובנים העיקריים של  טעם – טעם של חישה וטעם של חכמה– קדום יותר מהשני? ואם כן, האם השני נוצר מהראשון, למשל על ידי הַשאלה? מכיוון ששני המובנים מופיעים כבר במקרא, קשה אולי לקבוע האם אחד קדם לשני. אבל אפשר לגייס מבחן אחר.

קבוצת המובנים הראשונה מקורה בחישה, וחישה היא עניין  בעולם המוחשי; ואילו קבוצת המובנים השנייה עניינה דברים מופשטים. אם אנחנו מקבלים את ההנחה שהלשון התפתחה מהמוחשי אל המופשט ושמושגים מופשטים רבים באו ממושגים מוחשיים, למשל בדרך של השאלה [בהנחה הזאת אנחנו עוסקים בכמה וכמה עיונים ולא נרחיב עליה כאן], אפשר גם להניח שכל המובנים של המילה  טעם מוצאם ממובן אחד ראשוני ומוחשי – התחושה בפה שמעוררים מאכלים ומשקאות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s