סרפד וסילון, חוחים וחרולים

כאשר בתנו רותי סיימה את לימודיה ב-M.I.T  (בוסטון, ארה"ב) נסענו לטקס הענקת התארים. הטקס נערך באחד הבקרים של חודש יוני, באחת החצרות של הקמפוס, תחת כיפת השמים. נכחו בו כ-3000 איש ואשה – בוגרים, מורים, חברים ובעיקר הורים. במשך כל שלוש השעות של הטקס (למעשה במשך כל אותו יום) ירד עלינו גשם. לא גשם זלעפות אלא גשם מתון, מן זרזוף כזה. אמנם המארגנים חילקו לבאי הטקס מעילי גשם חד פעמיים שהוכנו מראש למקרה (צפוי לגמרי) שירד גשם, וגם היו לנו מטריות, אבל בכל זאת הזרזוף הזה הטריד. באחת האתנחתות שבמהלך הטקס גברת אחת אחזה במיקרופון ודיברה אל הקהל כדי לעודד אותו וכדי להעביר את הזמן עד הפרק הבא. ובין שאר דבריה היא אמרה (בערך) כך: "גבירות ואדונים נכבדים; אתם אולי חושבים שמה שיורד עליכם עכשיו זה rain; אבל אני מאנגליה, ואצלנו באנגליה יש 18 מילים שונות לגשם, כל מילה מייצגת סוג גשם מסוים שונה מהאחרים; ואצלנו מה שיורד כאן עכשיו לא נקרא rain אלא drizzle".

לאנגלים יש הרבה שמות לגשם; ללָפִּים יש הרבה שמות לשלג; לסינים יש אולי הרבה מילים לאורז. האם גם ללשון העברית, למשל ללשון המקרא, יש התמחויות לשוניות מהסוג הזה, התמחויות שנוצרו מתוך הטבע והמציאות של ארץ ישראל? ובכן, אני מביא לפניכם התמחות אחת כזאת – קוצים. מתברר שבמקרא יש לפחות עשרים שמות שונים של קוצים, ומיד נביא אותם. אבל לפני כן, כמה הערות: א. רשימת הקוצים כוללת רק צמחים שהמילון לעברית מקראית מציין אותם כצמחים קוצניים. ב. יש שמות שמופיעים כאן בלשון רבים ויש שמופיעים בלשון יחיד–  וזאת על פי ההופעה השכיחה במקרא. ג. חלק מהשמות הם קיבוציים, כלומר מציינים צמחים קוצניים באופן כללי, למשל  קוץ או  דרדר. ד. ייתכן, כך אומרים המלומדים, שספרים שונים של המקרא נוקבים בשמות שונים לאותו צמח, ומכאן שמספר הצמחים הקוצניים שהמקרא מכיר אולי קטן ממספר השמות. ואלה הקוצים המקראיים: באשה; ברקן; דרדר; חֵדֶק; חוח; חרול; נעצוץ; סילון; סיר; סנה; סָרָבים; סרפד; צנים; צנינים; קוץ; קימוש; קמשון; שכים; שית; שמיר.

ככלל כותבי המקרא לא מתייחסים לקוצים כאל אובייקטים בזכות עצמם – הקוצים משמשים אותם בעיקר כסמלים וכמטפורות. קוצים הם סמל לחורבן ועזובה, כמו למשל בפסוק הבא: תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה (איוב לא מ). וקוצים הם גם מטפורה לאויבים ולגויים מציקים, לדוגמה: וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִב מִכֹּל סְבִיבֹתָם (יחזקאל כח כד).

והנה עוד כמה פסוקים (או חלקי פסוקים) שבהם נזכרים הקוצים השונים:

וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ (בראשית ג יח).

וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם (במדבר לג נה).

אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים (שופטים ח ז).

וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת (ישעיהו ה ו).

תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס (ישעיהו נה יג).

כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ, וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב (יחזקאל ב ו).

דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק (משלי טו יט).

צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ; שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם (משלי כב ה).

וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים (משלי כד לא).