אוצר המילים של שפה משקף את המציאות כפי שהיא נחווית ונתפסת על ידי דוברי אותה שפה. כך גם אוצר המילים המקראי יכול לתת לנו תמונה נאמנה של החיים בתקופת המקרא. בדברים שלהלן אנחנו מנסים לסקור עניין אחד ספציפי: חומרי הגלם לבניין ולכלים שעמדו לרשות בני האדם בתקופת המקרא בארץ ישראל. המידע שהמקרא מספק על חומרים כאלה נמצא בעיקר בתיאוריהם של כמה פרויקטים גדולים של בנייה: מגדל בבל, תיבת נוח, ערי מצרים, המשכן, בית המקדש, חומת ירושלים. ככלל, פירוש המילים המקראיות הוא על פי מילון העברית המקראית, של מ.צ. קדרי.

נפרט את החומרים לפי סוגיהם:

אבן

אבן (רגילה). שימשה לבניין. בסיפור על בניית המגדל בבבל נאמר: וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר (בראשית יא ג). כלומר, האבן הייתה החומר הרגיל, ובוני המגדל השתמשו במקומה בלבנים. ובסיפורו של נחמיה על בניית חומת ירושלים נאמר: וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי אֶצְלוֹ; וַיֹּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם ַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם (נחמיה ג לה).

אבן גזית – אבנים מסותתות גדולות. בסיפור בניית בית המקדש על ידי שלמה נאמר: וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת, אַבְנֵי גָזִית (מלכים א' ה לא).

שיש, שנקראת גם שֵש – אבן לבנה קשה. שימשה בעיקר לריצוף: וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב (דברי הימים א' כט ב).

בהט. אבן יקרה ששימשה כנראה לריצוף, כמו בארמונו של אחשוורוש: עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ (אסתר א ו).

 

עץ

ארז. עץ משובח לבנייה.: וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ (מל' א'  ה כד).

ברוש. שימש לבנייה ולנגרות בנייה; למשל בבית המקדש הראשון: וּשְׁתֵּי דַלְתוֹת עֲצֵי בְרוֹשִׁים (מל' א' ו  לד).

עצי שמן. שימשו לנגרות בנייה, כמו בבית המקדש: וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵישֶׁמֶן (מלכים א' ו לב).

עצי שטים. שימשו כנראה בעיקר לעשיית רהיטים; למשל עבור המשכן: וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים (שמות כה י). וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים (שמות כה כג).

גופר. מופיע במקרא פעם אחת בלבד, בסיפור המבול:  עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר (בראשית ו יד).

 

 

 

 

מתכות

ברזל. שימש כנראה בעיקר לכלים, למשל גרזנים או כלי עיבוד שונים: וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ (מל' א' ו ז).

נחושת. שימשה בעיקר להכנת כלים שונים – כלי מלחמה, בישול, נגינה, כלים למשכן: וְעָשִׂיתָ  סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת (שמות כז ג). וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו (שמואל א' יז ו). וגם עמודים: וַיָּצַר אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת  (מל' א' ז  טו).

זהב. שימש בעיקר לכלים, לציפוי ולקישוטים: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר (שמות כה לא). וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ; וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב (שמות כה יא).

כסף. שימש לכלים ולאביזרים שונים, בפרט לכאלה ששימשו לעבודות הקודש במשכן: וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה (שמות כו יט).

עופרת. שימשה כנראה להכנת כלים שונים: בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד, בַּצּוּר יֵחָצְבוּן  (איוב יט כד).

פלדות – ברזל: מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם, אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים, בְּאֵש פְּלָדֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ (נחום ב ד).

בדיל: וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל  (זכריה ד י).

 

חומרים לכלים וללבנים

חומר – אדמה ליצירת כלי חרס: הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל (ירמיהו יח ו). וגם לחיבור בין לבנים: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים (שמות א יד).

טיט –חומר מעורב במים; בוץ. שמש כחומר ליצירת כלים. וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט (ישעיהו מא כה).

חֵמר: וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן, וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר (בראשית יא ג).

תבן – קש קצוץ. שימש כמאכל לבהמות, וגם כחומר גלם לעשיית לבנים: לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים (שמות ה ז).

זכוכית – חומר מותך ששימש לתכשיטים וכלים: לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית (איוב כח יז).

חומרי איטום

חֵמָר – אספלט. כמו בסיפור על משה: וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת  (שמות ב ג).

זפת – חומר שמופרש מעצים ושימש כנראה לאיטום (שמות ב ג).

 כופר. כנראה חומר איטום, כמו בסיפור המבול: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר (בראשית ו יד).

 

ספר דברי הימים מביא את דבריו של דוד לעם כאשר הוא מודיע ששלמה הוא שימלוך תחתיו והוא שיבנה את בית המקדש. ודוד אומר לעם על החומרים שהוא (דוד) קיבץ לבניית בית המקדש: וּכְכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי: הַזָּהָב לַזָּהָב, וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף, וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל, וְהָעֵצִים לָעֵצִים; אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי פוּךְ וְרִקְמָה, וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי שַׁיִשׁ לָרֹב (דברי הימים א' כט ב).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s