המילה התלמודית אֶפשר גזורה כנראה מהמילה המקראית פֵּשֶר, שפירושה הסבר, פירוש, או משמעות. ומהתואר אפשר נגזר המושג אפשרוּת, שמשמעו היכולת להיות. אפשרוּת ו פשר הם מושגים מעולמות שונים. אפשרוּת היא מושג מרכזי בעולם היֵש, ובפרט בעולם הטבע. פשר הוא מושג מרכזי בעולם ההכרה והידיעה. האם יש קשר של משמעות בין פשר ל אפשרִוּת? נראה שאכן יש קשר כזה גם בעולם היש וגם בעולם ההכרה.
בעולם היש פשר (כלומר משמעות) של מושג כלשהו הוא האובייקט שאותו מושג מייצג; ולכן דבר שאינו אפשרי אין לו פשר. לדוגמה: למושג "גמל מעופף" אין פשר בעולם היש כי אין ולא יכול להיות אובייקט כזה. לעומת זאת, בעולם ההכרה והידיעה דבר שאין לו פשר אינו אפשרי. לדוגמה: לצירוף האותיות אאבג אין פשר בלשון העברית, לכן הוא אינו אפשרי (ווֹרד מסמן לי אותו כשגיאה).
ומה עם המילה פְּשָרָה, איך היא מתקשרת לקודמותיה? נראה שפִּשרה העיקרי של הפשרה הוא אפשרותה. במקום מצב שבו שתי עמדות לא מאפשרות אחת את השהייה, הפשרה מציעה מצב אפשרי; היא מציעה פתרון. וגם המילה פתרון קשורה לענייננו, שכן שורשה הוא פת"ר; וכידוע האות תי"ו מחליפה לעיתים את האות שי"ן (למשל תלת אופן במקום שלש אופן), ומכאן ש פתרון ו פשר באים מאותו מקום; וכדוגמה: פתרון של חלום הוא פִּשרו.
וגם המילה פושר (פושרין) שייכת כנראה לענייננו, שכן מצב פושר הוא פשרה בין שני מצבים מנוגדים – חם וקר.
בְּעִבְרִית 