את הרעיון לעיון הזה הציעה לי שרה שוב, ואני מודה לה.
קבוצת המילים הגזורות מהשורש קו"מ (או קי"מ) כוללת שלוש משפחות שכל אחת מהן מהווה תחום משמעות נפרד, שונה מתחומי המשמעות של המשפחות האחרות.
משפחה אחת כוללת מילים שעניינן קימה, הזדקפות, התרוממות, גובה. לדוגמה: קם, הקים, התקומם, קומה, תקומה. משפחה שנייה עניינה קיום; לדוגמה: קַיֵָּם, קִיֵּם, התקיים. משפחה שלישית עניינה מקום, לדוגמה: מקום, מִקם, התמקם.
בין שלושת המשפחות האלה יש מרחק משמעות ניכר. כי מה קשר המשמעות בין מקום לבין לקוּם? או בין קומה לבין התקיימות? אולם, כמו במקרים רבים אחרים של מילים שלכאורה אין ביניהן קשרי משמעות, גם במקרה שלפנינו מתברר שאפשר לזהות נתיב של משמעות המוביל ממשפחה אחת לאחרת.
אז מה הקשר בין לקום (ששייכת למשפחה הראשונה) לבין להתקיים (ששייכת לשנייה)? ובכן, אחת המשמעויות של לקום היא להיות, להתקיים. ישעיהו אומר: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר; דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם (ח י). לא יקום = לא יתקיים. ועל משה נאמר: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה (דברים לד י). לא קם = לא היה; לא לפני משה ולא אחריו. וגם ידוע הביטוי "לא יקום ולא יהיה".
ומה הקשר בין מקום (השייכת למשפחה השלישית) לבין קיום? מילון העברית המקראית מונה שש משמעויות שונות (אם כי קרובות) למילה מקום. לא נציין את כולן, אבל הראשונה היא: "תחום הקיום והנוכחות". המילון מביא כמה דוגמאות; למשל: וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ (בראשית כט ג). או: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף (קהלת א ה). ובמילים אחרות: מקום הוא שטח או נפח שמתקיים בו משהו.
והנה הצבענו על נתיב המשמעות: מ-קם אל קַיָּם, ומ-קיום אל מקום. והכל שריר וקים, והכל קם אל מקומו בשלום.
בְּעִבְרִית 