דרך ומשעול, כביש ומסלול

בימינו דרכים הן בעיקר כבישי אספלט שמכוניות נוסעות בהם. וכשרוצים לסלול כביש מביאים מכונות שונות וחומרים שונים וסוללים. אבל בארץ ישראל המקראית דרכים נועדו קודם כל ובעיקר להליכה – של בני אדם ושל בהמות. וזוהי כנראה הסיבה לכך שמושגים שונים הקשורים לדרכים מקורם ברגליים ובהליכה. אני מצאתי את הדוגמאות הבאות, ואולי יש עוד.
דֶּרֶך – לדרוך. משמעות אחת של הפועל לדרוך היא לצעוד, ללכת; לדוגמה: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל (במדבר כד יז). משמעות שנייה היא לרמוס; לדוגמה: וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע (עמוס ט יג). משתי המשמעויות האלה נובע הקשר הכפול בין דֶּרך ל לדרוך: דרך קיימת על מנת שידרכו-ילכו בה; והיא נוצרת (לפחות בימי המקרא) על ידי דריכה-רמיסה. ולצד הדרך (הכביש) העירונית יש מדרכה המיועדת להליכה.
משעול – שַׁעַל. אם נחפש רק בעברית המקראית לא נמצא קשר בין משעול ל שעל. משעול הוא שביל; לדוגמה: וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים – גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה (במדבר כב כד). ו שַׁעַל (במקרא) הוא חופן; לדוגמה: בְּשַׁעֲלֵי שְׂעֹרִים וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם (יחזקאל יג יט). אבל כבר בימי הביניים, ובוודאי בימינו, המשמעות העיקרית של שעל היא צעד, פסיעה, מדרך כף רגל ("על כל צעד ושעל"). ומכאן מתבקשת ההנחה שיש קשר בין משעול ל שעל, גם אם לא ברור איך ומתי נוצר הקשר הזה.
כביש – לכבוש. כביש היא מילה חדשה בעברית, ומקורה בשורש כב"ש. על פי מילון העברית המקראית המשמעות (הראשונה) של כָּבַש היא "דרך ברגלו"; לדוגמה: וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע (זכריה ט טו). הקשר בין לכבוש-לצעוד לבין דרך מומחש בשירה של רחל "אל ארצי": "רק עץ ידי נטעו / חופי ירדן שוקטים, / רק שביל כבשו רגלי / על פני שדות".
מסילה, מסלול – לסלול. במילון אבן שושן לפועל סָלַל יש שתי משמעויות הנוגעות לענייננו. הראשונה: כבש, התקין דרך על ידי יישור הקרקע וכבישתה; ומכאן גם מסילה ומסלול; לדוגמה: סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעיהו סב י). והשנייה: דחס, לחץ. ויש גם להסתולל, שגם משמעותו היא לרמוס, לכבוש. ובכן: מסילה קשורה לפועל לסלול, לסלול מתקשר אל לכבוש, ו לכבוש אל לדרוך.