אמת ואמונה – צירופים מחורזים

צירופי מילים שנעשו מטבעות לשון – כמו בית ספר, עורך דין, דרך המלך, מצג שווא – הם תופעה נפוצה בלשון ויש בוודאי אלפים כאלה. ככלל, תפקידו של כל צירוף כזה הוא סמנטי – הוא מייצג משמעות זו או אחרת. אבל לפעמים לתפקיד הסמנטי מתלווה רכיב סגנוני; למשל חריזה. יש כמה אופני חריזה בצירופי מילים. אופן אחד, שאפשר לקרוא לו "חריזה רגילה" או "חריזה סופית" (חריזה של סופי המילים) הוא זה שמופיע למשל בצירופים הבאים: בוקה ומבולקה; גלגל המזל; חור שחור; צמד חמד; פינוי בינוי; שֶׂכר מכר; רשת מורשת; שצף קצף.
אופן אחר, צנוע יותר אבל נפוץ יותר, הוא זה שמופיע למשל בצירופים האלה: אמת ואמונה; דין ודברים; חוד החנית; חן וחסד; שוד ושבר; שישו ושמחו. באופן החריזה הזה בראש שתי המילים עומד אותו עיצור (זאת כאשר מתחשבים רק במילים עצמן, ללא ה"א היידוע או ו"ו החיבור). מאחר שלא מצאתי אזכור של אופן החריזה הזה בתוך רשימות סוגי המצלולים והחריזות, אני מציע לקרוא לו "חריזה תחילית (חריזה של תחילת המילה). לפי טעמי, לחריזה כזאת יש חן סגנוני לא פחוּת מזה שיש לחריזה הרגילה. ונראה שכמו אצל הצירופים בעלי החריזה הרגילה, גם אצל אלה חִנם הסגנוני סייע להיווצרותם ולשרידותם בלשון.
גם שמות של בני אדם הם צירופי מילים, וגם אצלם אפשר למצוא חריזה תחילית. למשל בשמות של שחקני קולנוע: שם הבמה של נורמה ג'ין מורטנסן הוא מרילין מונרו; שם הבמה של גרטה לואיזה גוסטפסון הוא גרטה גרבו; שם הבמה של אנה מיה בולוק הוא טינה טרנר; שם הבמה של הנרייטה שרלוט קמינקר הוא סימון סיניורה; ושם הבמה של סימון רֶנֶה רוסל הוא מישל מורגן. ויש גם ספרים עם שמות מחורזים; לדוגמה, ג'יין אסטן השתמשה בחרוז תחילי בשמות שניים מהרומנים הידועים שלה: Sense and Sensibility ו-Pride and Prejudice . וחיים ויצמן כתב ספר זיכרונות ששמו "מסה ומעש".
כמה צירופים בעלי חריזה תחילית רווחים בלשון ואלו הם? המילונים ומנגנוני החיפוש למיניהם לא מספקים דרך שיטתית לאיתור צירופים כאלה, אבל יש כנראה די הרבה. אני עצמי עמלתי ודליתי כחמישים מהם, והם מובאים בסוף העיון.
אופן אחר של חריזה בצירופי מילים הוא זה שבו העיצור הראשון של המילה השנייה זהה לעיצור האחרון של המילה הראשונה. לדוגמה: שודד דרכים; דגל לבן; כפל לשון; גן נעול; פרץ וצווחה. החרוז הזה, שאפשר אולי לקרוא לו חרוז אמצעי, פחות בולט מהחרוזים שציינו קודם, בכל זאת, לפי דעתי, גם בו יש חן.

הנה חרוזים תחיליים שמצאתי: אמת ואמונה; בנה ביתך; בני ברית; ברוך הבא; גב הגמל; גוי גמור; דין ודברים; דממה דקה; חד וחלק; חוד החנית; חוזר חלילה; חיל חלוץ; חכמי חלם; חן וחסד; חס וחלילה; חרב חדה; טעון טיפוח; מזון מהיר; מחלה ממארת; מכת מנע; מקח וממכר; משא ומתן; משחק מכור; נחש הנחושת; נע ונד; סוכן סמוי; עבודה עברית; עגלה ערופה; עד עולם; עם עולם; עֵרום ועריה; פי פחת; פניית פרסה; פצע פתוח; פתחון פה; פתע פתאום; צרה צרורה; צרכי ציבור; קבלני קולות; קול קורא; קן הקוקייה; קצר וקולע; קרש קפיצה; רוח רפאים; רוח רעה; רחוב ראשי; שבת שלום; שד משחת; שובר שוויון; שוד ושבר; שומו שמיים; שוקת שבורה; שיג ושיח; שישו ושמחו; שמועת שווא; שמחה וששון; שמיר ושית; שקט ושלווה; תלמוד תורה.

והנה צירופים בעלי חריזה אמצעית: אבן נגף; אגם מים; אדון נכבד; ארץ ציה; גן נעול; גרם מדרגות; דגל לבן; חומה ומגדל; ים המוות; כחול לבן; כפל לשון; מעיין נובע; נשק קטלני; פרץ וצווחה; צפונה ונגבה; ראש שקט; שודד דרכים; שולחן נקי.