טקסטים על מצבות הם ז'אנר בפני עצמו. יש להם מטרות (למשל מתן פרטים על הנפטר, פיאורו, הבעת צער), יש להם מגבלות (למשל אורך הטקסט), ויש להם מאפיינים שונים הנוגעים לתוכן, ללשון ולסגנון. בשנה 2007, אחרי סיורים בבתי קברות רבים, איסוף טקסטים וכתיבה, הוצאתי ספר שנקרא "לשון המצבות – טקסטים על מצבות עבריות בארץ ישראל מ-1900 עד ימינו". הדברים שלהלן נסמכים על אותו ספר, והם עוסקים בעניין אחד מסוים: אמצעים לשוניים שאופייניים לטקסטים על מצבות של רבנים ורבניות (אפשר לקרוא למצבות האלה מצבות רבניות). מצבות כאלה מתאפיינות בכמה מאפיינים עיקריים:
– טקסט ארוך שעשוי להגיע ליותר ממאה מילים.
– דבקוּת בתאריך העברי כתאריך יחיד על המצבה; זאת לעומת חדירתו של התאריך הכללי אל טקסט המצבות אצל ציבורים רחבים.
– זיקה הדוקה למקורות, בעיקר למשנה ולתלמודים, אבל גם למקרא.
– שימוש תדיר בביטויים ידועים הכתובים בראשי תיבות. למשל: נלב"ע – נלקח לבית עולמו; יצ"ו – ישמרוֹ צוּרוׂ ויוצרו.
– שימוש רב בתארי כבוד רבניים הכתובים בדרך כלל בר"ת. לדוגמה: ב"ק – בן קדושים; גאב"ד – גאון אב בית דין; כקש"ת – כבוד קדושת שם תפארתו; מוהר"ר – מורנו הרב רבי.
– אקרוסטיכון. אקרוסטיכון (מילה יוונית) הוא מתכונת טקסט שבה האותיות הראשונות של כל פסוק או משפט או שורה יוצרות צירוף אותיות מסוים; למשל שם של אדם.
– שימוש בארמית.
– ציון גיל הנפטר על ידי אותיות. דוגמה: "בשנת ע"ג לימי חייו".
– ציון יום הפטירה על ידי יום חג או על ידי פרשת השבוע. לדוגמה: א' דפסח; או: מוצאי שבת קודש פרשת "זכור".
– הפרדה בין האות י' לאות ה'. לדוגמה: "הי חסיד הי עניו" (במקום היה חסיד היה עניו); טבריא (במקום טבריה); אלוקים (במקום אלוהים).
מאפיינים כאלה, לפחות חלקם, אמנם מופיעים לעיתים גם על מצבות לא רבניות, בפרט על מצבות של אנשים דתיים, אולם הופעתם על מצבות רבניות היא רחבה ומובהקת.
כדוגמה למצבות כאלה, להלן טקסט שעל מצבה בבית הקברות של טבריה. כפי שאפשר לראות, כותב המצבה השתמש בכמה וכמה אמצעים לשוניים האופייניים למצבות רבניות. מי שאינו בקי בלשונן של מצבות רבניות אולי יתקשה לפענח רכיבים שונים במצבה הזו; לכן צרפנו הסברים. וזה כתב המצבה.
זאת מנוחתה עדי עד // עדה המצבה הזאת // פ"ט [1] // הצדיקת
מפורסמת // לגזע הצדיקים והגאונים מתייחסת // הרבנית חנה ע"ה [2] //
בת הגה"ק [3] חיים מאיר הורוויץ זצללה"ה [4] // אבדק"ק [5] ריינזשיוו והגליל [6] יצ"ו [7] // בן אחר בן להגה"ק בעל זרע קודש מראפשיץ זי"ע [8] // ואמה הצדקת ב"ק [9] // הרבנית העסא טייטלבוים מסיגוט זלה"ה [10] הי"ד [11] //
אשת חבר [12] עטרת בעלה // כ"ק [13] אדמו"ר [14] מנחם מענדל רובין שליט"א [15]// גאב"ד [16] מוזשאי // חבצלת השרון [17] הם בנה ובנותיה חתניה ונכדיה // עזר כנגד בנתה בית ישורון ותפארת קהליה / / נפשה הי' דבוקה לאבותיה הם שעטרו לה העטרה // של יראת שמים טהורה תוכה כברה בסבר פנים יפה // האבן הזאת מצבת קבורת חנה עד שנזכה במהרה // שמהעיר טבריה תבוא בתחלה בשורת התחיה // בניה קמו ויאשרוה בעלה ויהללה [18] // עין הבן בדמע התהלים בוכיה עד שארכו ימיה [19] //
תמימות קדושת אבותיה ירשה במלוא הקומה // לתמ"ר [20] בראש התמרים היא דמתה // העסא בת הגה"ק הקדושת יום טוב [21] בדרך מופת הולידה // בזקנותה // בת יחידה מצויינת חביבה // נפטרה בש"ט [22] ביום אשר נהפך לאבל // ביום י"ז לחודש אלול שנת תשס"ד // "וכך נצבה בצרור החיים" לפ"ק [23] //
ביאורים:
[1] פ"ט – פה טמונה
[2] ע"ה – עליה השלום
[3] הגה"ק – הגאון הקדוש
[4] זצללה"ה – זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא
[5] אבדק"ק – אב בית דין דקהילה קדושה, או אב בית דין קהילת קודש.
[6] העיר ריינזשיוו וסביבותיה.
[7] יצ"ו – ישמרוֹ צוּרוׂ ויוצרו, או ישמרו צורו וקונו.
[8] זי"ע – זכותו יגן עלינו
[9] ב"ק – בת קדושים
[10] זלה"ה – זכרה לחיי העולם הבא
[110] הי"ד – השם יקום דמה
[12] אשת חבר – חבר הוא איש נאמן בענייני טומאה וטהרה, והוא בעל מידות טובות ועוסק בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים (על פי אנציקלופדיה יהודית של אתר 'דעת').
[13] כ"ק – כבוד קדושתו
[14] אדמו"ר – אדוננו מורנו ורבנו
[15] שליט"א – שיחיה לאורך ימים טובים אמן
[16] גאב"ד – גאון אב בית הדין
[17] האותיות המודגשות כאן מודגשות במקור כדי לסמן הצטרפות לאקרוסטיכון. "חבצלת השרון…" במשפט הזה כותב המצבה מהלל את הקמת המשפחה ובניית בית בישראל על ידי המנוחה. על פי מדרשים רבים במדרש שיר השירים רבה, חבצלת השרון היא כנסת ישראל, כלומר עם ישראל (אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. שיר השירים ב' א'). ישורון הוא עם ישראל (כֹּה אָמַר ה' עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן יַעְזְרֶךָּ: אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ. ישעיהו מד ב)
[18] קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ. משלי לא כח.
[19] כפי שכתוב במצבה, למנוחה היה בן אחד וכמה בנות. המשפט הזה אולי מספר על מחלה קשה של המנוחה ועל הבן שבכה ואמר תהילים "עד שארכו ימיה", כלומר עד שהבריאה.
[20] לתמ"ר – שם אמה של הנפטרת היה העסא טייטלבוים, וטייטלבוים הוא עץ התמר; וכנראה שזאת הכוונה.
[21] הנפטרת היא בת יחידה לאמה העסא, שהיא בתו של מחבר "קדושת יום טוב"
[22] בש"ט – בשם טוב
[23] "וכך נצבה בצרור החיים" – בגימטרייה 764, כלומר תשס"ד שהיא שנת הפטירה. לפ"ק – לפרט קטן, כלומר ללא ה' האלפים.
בְּעִבְרִית 
[110] הי"ד – השם יקום דמה -> 11
אהבתיאהבתי