הבה נתבונן בשלושת הפעלים לראות, להביט, להתבונן. שלושתם עניינם ראייה, אבל יש ביניהם הבדלים.
לראות הוא פעולת הראייה כשלעצמה, שלא נעשית בהכרח מתוך התכוונות לראות את הדבר שאותו רואים; לדוגמה: "הוא לא רואה כל כך טוב"; "ראיתי שעץ הרימון פורח". משמעות נוספת של לראות היא ראייה כללית, כוללנית; למשל: "במוצאי שבת ראינו סרט יפה"; "לא ראיתי אותך כבר הרבה זמן".
להביט משמעו לכוון את הראייה אל דבר מסוים כדי לראות אותו היטב; לדוגמה: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים (בראשית טו ה). ליד להביט, שהוא פועל מתקופת המקרא, נמצא הפועל להסתכל, מתקופת התלמודים, שמשמעותו דומה מאוד לזו של להביט; דוגמה: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו (משנה, מסכת אבות, ד, כו).
להתבונן משמעו להביט מתוך תשומת לב לפרטי הדברים; לדוגמה: וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי (מלכים א' ג כא). פועל שמשמעותו דומה הוא לצפות, שמשמעו להתבונן במראֶה או בהתרחשות רחבים או ממושכים יחסית, בדרך כלל בלי להיות מעורבים בהתרחשות עצמה; לדוגמה: "אתמול צפינו במשחק של מכבי תל אביב נגד ברצלונה".
עכשיו נאזין לפעלים לשמוע, להקשיב, להאזין .
לשמוע הוא פעולת השמיעה כשלעצמה, שלא נעשית בהכרח מתוך התכוונות לשמוע את הקול שאותו שומעים; לדוגמה: "שמעתי קולות רמים ויצאתי לראות מה קרה". משמעות נוספת היא שמיעה כללית, כוללנית; כמו: "אתמול שמענו קונצרט יפה"; " לא שמעתי ממנו דבר".
להקשיב משמעו לכוון את השמיעה אל קול מסוים כדי לשמוע אותו היטב; לדוגמה: לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם (ישעיהו מח יח).
להאזין משמעו להקשיב מתוך תשומת לב לפרטי הדברים; לדוגמה: "האזנתי אתמול לנאומו של ראש הממשלה ולא שמעתי כל דבר חדש".
אני מפנה את תשומת לבכם לכך שאותה הגדרה – תוך החלפה מתאימה של מילים מסוימות – משמשת גם לפועל לראות וגם לפועל לשמוע; ושאותה הגדרה (שנייה במספר) שמשמשת עבור להביט משמשת גם עבור להקשיב; וגם שאותה הגדרה (שלישית במניין) שמשמשת עבור להתבונן משמשת גם עבור להאזין. ומתוך כך רואים שיש הקבלה בין שלָשת הפעלים לראות-להביט-להתבונן על יחסי המשמעות שביניהם, לבין שלשת הפעלים לשמוע-להקשיב-להאזין על יחסי המשמעות שביניהם. ואפשר גם לומר כך: הפועל לראות אנאלוגי לפועל לשמוע; להביט אנאלוגי ל להקשיב; ו להתבונן אנאלוגי ל להאזין.
יחסי משמעות דומים קיימים גם בתוך שלָשת פעלי הדיבור: לדבר, לאמור (לומר), להגיד: גם בשלָשה הזאת יש עליה באינטנסיביות הפעולה מפועל אחד לשני, כפי שאפשר לראות מתוך הצגת משמעויותיהם.
לדבר היא פעולת הדיבור כשלעצמה. הדברים המדוברים יכולים להיות לכאורה גם חסרי משמעות; ואפשר לדבר גם בלי שמישהו יקשיב (לפעמים אני מדבר אל עצמי).
לאמור משמעו לדבר דברים בעלי משמעות; לדוגמה: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר (בראשית ח טו). וידבר – זאת פעולת הדיבור כשלעצמה; לאמור – זהו תוכנם של הדברים המדוברים.
להגיד משמעו לומר דברים למישהו קונקרטי; לדוגמה: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור" (ההגדה של פסח).
ראייה, שמיעה, דיבור – שלושתם אמצעי קשר של האדם עם סביבתו, ולא פלא שיש להם מאפיינים משותפים.
בְּעִבְרִית 