אלו הן עונות השנה? לא צריך את ויוואלדי כדי לענות על השאלה הזאת; כמובן – סתיו, חורף, אביב, קיץ. אבל אם הייתם שואלים את עזריה אלון ע"ה, הוא היה אומר לכם שאולי באירופה יש ארבע עונות, אבל בארץ ישראל יש רק שתיים – חורף וקיץ. ביום רביעי עוד הפעלתם את המזגנים כדי לצנן את הבית, וביום שישי כבר היה חורף – גשם ורוח וקור. ומיד אחרי פורים היה חמסין.
מה אומר המקרא על עונות השנה? ובכן, על פי המקרא אכן יש רק שתי עונות – קיץ וחורף. כמו שכתוב: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח כב). אם כך, מה הם (במקרא) אביב ו סתיו? מילון העברית המקראית (של מ.צ. קדרי) אומר על המילה אביב: "שיבולת שגרעיניה רכים"; לדוגמה: וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל (שמות ט לא). ועוד: וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ (ויקרא ב יד). ו"חודש האביב" הוא חודש ניסן שבו שיבולת הדגן נמצאת במצב אביב. דוגמה: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם (שמות לד יח). בבית הספר החקלאי כדורי המורה לגידולי שדה, שלום וקס, לימד אותנו שיש שלושה שלבים בהבשלת גרעיני החיטה (או השעורה): הבשלת חלב, שבה הגרעין (העטוף במוץ) לבן ונוזלי, כמו חלב; הבשלת דונג, שבה הגרעין כבר לא נוזלי אבל עדיין רך, כמו דונג; והבשלה קשה, שבה הגרעין קשה לגמרי, ואז החיטה מוכנה לקציר. וכמו אז גם היום – שלב החלב (אביב בלשון המקרא) חל בחודש אפריל. ומהו סתיו במקרא? על פי הפעם היחידה שהמילה הזו מופיעה במקרא, סתיו היא מילה אחרת לחורף. שהרי כתוב: כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ (שיר השירים ב יא); וכידוע בארצנו הגשם חולף כאשר עובר החורף. כל זאת על פי המקרא; ורק מתקופת התלמודים והלאה אביב ו סתיו מופיעים בלשון כעונות שנה בפני עצמן. ושמה של עונת האביב אכן נלקח מהמילה המסמנת את מצב הבשלת הדגן באותה עת, שהיא אביב.
ועוד דבר: למילה קיץ יש במקרא משמעות נוספת: פרי מסוים (לא ידוע איזה פרי) שמבשיל בקיץ. לדוגמה: מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן (שמואל ב' טז א). וכמו שהמילה אביב מסמנת גם עונת שנה וגם מצב הבשלה של גידול מסוים (דגן), כך קיץ מסמנת גם עונת שנה וגם פרי שמבשיל באותה עונה.
בְּעִבְרִית 
אביב: משורש שמשמעו התחלה. למשל "אִבֵּי הנחל" מוצא הנחל, המעין, ואדם ש"נקטף באִבּו" מת צעיר. לכן אביב הוא גרעין החיטה בתחילת הבשלתו.
סתו: בערבית "שתא" פרושו חורף, ובארמית חורף הוא "סתוא". כלומר השורש של המלה העברית סתו משמש בשפות קרובות לחורף.
אהבתיאהבתי
"הנודר מהקיץ, אינו אסור אלא מהתאנים." (שו"ע יו"ד רי"ז כ"ד)
אהבתיאהבתי