את המושג מילה תפוסה שמעתי לראשונה בהרצאה שנתנה הפרופסורית חנה נווה מאוניברסיטת תל אביב. מילה תפוסה (או צירוף תפוס) היא מילה כללית לכאורה (למשל שם כללי), אבל למעשה היא תפוסה על ידי עניין ספציפי, ואי אפשר (כלומר לא מקובל) להשתמש בה לעניינים אחרים. נווה נתנה כדוגמה את המילה שואה. לכאורה שואה היא שם כללי לאסון כבד, אבל למעשה היא תפוסה על ידי עניין אחד – השמדת יהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.
מילים תפוסות הן לא תופעה יחידה בסוגה. הלשון היא שדה מלחמה שמתחוללים בו קרבות. משמעויות נלחמות ביניהן על מילה זו או אחרת – כל אחת מהלוחמות רוצה לנכס את המילה לעצמה ורק לעצמה (כמו במקרה של שואה). מצד שני מילים מתחרות ביניהן על ייצוג של משמעות זו או אחרת. ובשולי הזירות מוטלות מילים ומשמעויות שהובסו. במסגרת התמונה הזאת אני מצביע להלן על כמה תופעות נוספות על תופעת המילים התפוסות. ועדיין אין אלה כל התופעות מהסוג הזה המתרחשות בשדה הלשון.
מילים מופקעות. מילים תפוסות נתפסות במקרים רבים, אולי ברוב המקרים, באופן ספונטני ובמשך זמן. כזה היה כנראה תהליך תפיסתה של המילה שואה. אבל יש גם מקרים שבהם תפיסת המילה נעשית על פי חוק או צו או החלטה של רשות כלשהי. אמנם אין איסור להשתמש במילה המופקעת לצורך משמעות אחרת, אבל זה נעשה לא מקובל. למילים כאלה אנחנו קוראים כאן מילים מופקעות. הנה כמה דוגמאות:
ישראל. בהכרזה על הקמת המדינה נקבע ששמה יהיה ישראל. ועתה ישראל (כשהיא באה לבדה , כלומר לא בצירוף כמו עם ישראל או ארץ ישראל), יש לה משמעות אחת בלבד – מדינת ישראל.
שר. עם הקמת המדינה היה צריך למצוא שם עברי לתפקיד מיניסטר, וקבעו את המילה שר. ובזאת הפקיעו למעשה את המילה הזאת ממשמעויותיה האחרות (למשל שר צבא, או איש נכבד). וכך גם מילים אחרות, בפרט כאלה שהיה צורך בהן עם כינון המדינה ומוסדותיה, כמו כנסת, שגריר, סֶרן.
מילים מנושלות. מילה מנושלת, על פי ההגדרה כאן, היא מילה שהייתה המייצגת השכיחה, או אף הבלעדית, של משמעות מסוימת, ונושלה מתפקידה זה על ידי מילה אחרת. הנה שתי דוגמאות:
בית כיסא. זוהי מילה תלמודית שנושלה על ידי בית שימוש; וגם זו נמצאת בתהליך נישול – על ידי שירותים או נוחיות.
מושב זקנים. הביטוי הזה נחשב כראוי עד לפני כמה עשורים, אבל עם הזמן הפך ללא נעים ופינה את מקומו ל בית אבות. ועתה גם בית אבות בתהליך נישול, ובמקומו באים דיור מוגן, כפר גמלאים, בית גיל הזהב וכיוצא באלה שמות שבורחים כביכול מהזקנה.
משמעויות מנושלות. דבר שדומה לנישול מילים קיים גם אצל המשמעויות: למילה הייתה משמעות מסוימת – יחידה או לא יחידה – והמשמעות הזאת נושלה על ידי משמעות אחרת, והיא כבר לא משמעות אפשרית של אותה מילה. דוגמה: למילה הגיון יש במקרא שתי משמעויות; האחת – מיתרי הכינור (עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל; עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר; תהילים צב ד); והשנייה – מחשבות (יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה', תהילים יט טו). ובמשך הזמן נושלה המשמעות הראשונה מתוך משמעויותיה של המילה הזו.
מילים מתות. המילון – כל מילון – גדוש במילים שלא משתמשים בהן כלל; מילים שגם אנשים שיודעים היטב את השפה העברית לא יודעים את פשרן ואפילו לא נתקלו בהן מימיהם. ואני לא מתכוון למילים ששייכות לתחומים ייחודיים או נידחים, אלא למילים שהיו פעם בשימוש כלשהו, אולי אפילו שימוש רחב, אבל נזנחו לגמרי ומתו כבר לפני שנים רבות. הנה כמה מילים שליקטתי ללא קושי ממילון אבן שושן: מְדוּכך –(מדוכא); כְּביר (מקלעת של צמר); כָּבוּן –(עטוף, מהודק); נוֹמֵי (נמק); שַוָּר –(קפצן, רקדן).
מילים אסורות. יש מילים שאסור לדבר או לכתוב אותן, מכל מיני סיבות. ולא אתן דוגמאות שהרי הן אסורות. עם זאת העובדה שהן אסורות מעידה שיש שעוברים על איסורים כאלה; שכן אם כולם היו מקפידים, המילים לא היו מתקיימות ואי אפשר היה לאסור אותן.
בְּעִבְרִית 