בשירת הים אנחנו מוצאים את ההיגד הבא: אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל (שמות טו ט). בהיגד הזה יש שלוש פעולות המיוצגות על ידי שלושה פעלים שבאים באותו זמן וגוף דקדוקיים (עתיד, גוף ראשון יחיד). שלוש הפעולות מוצגות אחת אחרי השנייה על פי סדר התרחשות העלילה (שמתרחשת כאן בדמיונו של הדובר-האויב): קודם ארדוף; אחר כך אשיג; ואחרי שאשיג – אחלק שלל. בכך הן מציגות תמונה דינמית, בדומה לקטע אֶקשן בסרט פעולה.
הצורה הזאת – שלוש פעולות עוקבות ומתקדמות – מופיעה בעוד מקומות במקרא, ולא רק במקרא. למעשה יש לפנינו תבנית לשונית בעלת מאפיינים דקדוקיים ותוכניים מסוימים (שכבר ציינו לעיל), שתכונתה הסגנונית העיקרית היא הקצב והדינמיות של ההתרחשות המתוארת. ומכיוון שדברים שאין להם שם כאילו אינם קיימים, אפשר לכנות את התבנית הזאת "ארדוף-אשיג-אחלק". הנה כמה דוגמאות.
אכל, שבע, דשן. וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים (דברים לא כ).
ויפול ויבך ויישק. וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ (בראשית נ א).
כרע, נפל, שכב. בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב (שופטים ה כז).
אכלו, שתו, לנו. וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם (שופטים יט ד).
קם, הלך, בא. וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס (שופטים יט י).
עלו, באו, עמדו. וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה (מלכים ב' יחי ז).
הלך, עמד, ישב. אַשְׁרֵי הָאִיש אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב (תהילים א א).
בא, ראה, ניצח. "באתי, ראיתי, ניצחתי" (בלטינית: Veni, vidi, vici ) – זהו נוסח ההודעה ששלח יוליוס קיסר לסנאט הרומאי לאחר נצחונו המהיר על פארנאקס השני מלך פונטוס בקרב זלה בשנת 47 לפני הספירה.
החיה, קִיים, הִגיע (מישהו אל מקום או זמן). בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֵחִיָּנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
בְּעִבְרִית 