המילים שביעי ו שבת, למרות שהגייתן דומה אין ביניהן קשר לשוני. שביעי באה מהמספר שבע, ו שבת גזורה מהשורש שב"ת (במשמעות של לשבות ממלאכה); וכל אחת מהן כשלעצמה מייצגת עניין אחר. בכל זאת יש ביניהן קשר ענייני: שתיהן מצביעות על היום השביעי בשבוע. ואכן המקרא מסמיך אותן זו לזו בכמה מקומות שבהם יש התייחסות ליום השביעי; למשל בדיבר הרביעי (שמות כ ז-ט): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ. כפי שנראה בהמשך הדברים, התופעה הזאת אינה ייחודית למילים שביעי ו- שבת, ואפשר להכליל אותה כך: בין שתי מילים (או יותר) שמופיעות באותו משפט או באותו קטע יש גם דמיון פונטי וגם קשר ענייני, וזאת למרות שאין ביניהן קשר לשוני (כלומר הן לא גזורות מאותו שורש).
לפני שנַראה מופעים נוספים של התופעה הזאת יש להבהיר שהיא אינה כלולה במושג לשון נופל על לשון, אם כי יש לשתי התופעות האלה קווים דומים. על פי ויקיפדיה לשון נופל על לשון הוא צירוף לשוני שיש בו שתי מילים (או יותר) בעלות הגייה דומה (או אותיות שורש דומות) אך משמעותן שונה ולעתים אף סותרת. כדוגמה, ויקיפדיה מביאה את המשפט "אִשָּׁה נַעֲלָה נַעֲלָה נַעֲלָהּ ,נַעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ". המילה נעלה מופיעה במשפט הזה בשלוש משמעויות שונות; ולבסוף מופיעה, בהגיה דומה, גם המילה בעלה. לעומת זאת, כפי שנאמר כבר לעיל, בתופעה שאנו עוסקים, למרות שאין בין המילים קשר לשוני, יש ביניהן גם דמיון פונטי וגם קשר ענייני. להלן ארבע דוגמאות נוספות, שלוש מהמקרא ואחת מלשון ימינו.
שבע, שבועה. למילים שבע (המספר שבע) ו שבועה יש אמנם אותן אותיות שורש (שב"ע), ולכן הגייתן דומה, אבל השורשים שלהן נבדלים ואין לכאורה קשר של משמעות לא בין שתי המילים האלה ולא בין שני שורשיהן. עם זאת המקרא מזמן אותן יחד וגם יוצר ביניהן קשר – בסיפור על באר שבע. וכך כתוב בספר בראשית (פרק כא פסוקים כה-לא): וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם. וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית. וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה. וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.
מים, שמים, ימים. לכל אחת מהמילים האלה יש שורש משלה ואין ביניהן קשרי לשון. בכל זאת הגייתן דומה, והן גם קשורות בקשר ענייני ומזומנות יחד בסיפור הבריאה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם […] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים… (בראשית א ו-י).
בוקה, מבוקה, מבולקה. בספר נחום (ב יא) כתוב: בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה; וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם. בוקה ו מבוקה גזורות מהשורש בק"ק; ו מבולקה – מהשורש בל"ק. ולמרות שאינן כולן מאותו שורש, יש קשר של משמעות ביניהן – שלושתן עניינן אי סדר, הרס, קטסטרופה.
פתע, פתאום. בספר במדבר (ו ט) כתוב: וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ. ובמשלי (ו טו) כתוב: עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ; פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא. ושוב: למרות שהשורשים שונים יש דמיון פונטי ויש קשר של משמעות.
חרות, אחריות. שתי המילים האלה גזורות משורשים שונים ואין ביניהן קשר לשוני. חרות גזורה מהשורש חר"ר (כמו גם המילה חורין), ו אחריות מהשורש אח"ר. עם זאת מרבים לקשור ביניהן. למשל באמרה "אין חרות ללא אחריות"; או "חירות פירושה אחריות".
בְּעִבְרִית 
יפה מאוד.
האם קיים בדומה לזה גם בשפות אחרות?
אהבתיאהבתי