נסתכל על המילים שְׁחוׂר, ו- שַׁחַר; שתיהן גזורות מאותו שורש – ש.ח.ר – אבל אין (לכאורה?) קשר בין המשמעויות שלהן. יותר מכך – המשמעויות שלהן מנוגדות: שְחור הוא מצב של חושך; בשיר "עצבת אחרת" רחל המשוררת אומרת: "יָנוּעוּ הַשְּׁחוֹר וְהַתְּכֵלֶת – יָמַי, לֵילוֹתַי – לַמֶּרְחָק". שַחר הוא ראשית הבוקר, האור של טרם הזריחה. אחדות השורש וניגוד המשמעויות; ובקיצור – אחדות הניגודים.
האם אחדות הניגודים הזאת היא מקרה יחיד, או אולי תופעה חוזרת? חיפשתי ומצאתי שיש עוד זוגות מילים כאלה. אם כך, אולי דווקא ניגוד המשמעויות הוא קשר המשמעות בין שתי המילים? על כל פנים אני מביא בפניכם את הזוגות שמצאתי.
פָּנִים, פְּנִים. אחת המשמעויות של פָּנים היא השטח החיצוני של גוף כלשהו; ואילו פְּנִים הוא התוך.
"פני האבטיח ירוקות, אבל פנימו אדום".
שֶׁכֶל, סָכָל. שֶׁכֶל הוא כלי המחשבה; ועל איש חכם אומרים שיש לו שכל. סָכָל הוא כסיל, שוטה. אמנם סָכָל נכתבת בסמ"ך, אבל כידוע סמ"ך וששי"ן מתחלפות; כמו שכתוב בקהלת (א יז): וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת. שִׂכְלוּת = סכלות = כסילות.
רֵע, רַע. בסגנון ספר משלי אפשר לומר: בני, הישמר מהרָעים וחבור אל הרֵעים.
קֶלֶס, קִלֵּס. במשמעות אחת קלס הוא בוז, לעג; לדוגמה: תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנֵינוּ; לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ. (תהילים מד יד). במשמעות שנייה – מנוגדת – לקלס זה לשבח, להלל; כמו שכתוב בהגדה של פסח: "לפיכך אנחנו חייבים …לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו."
קדוש, קְדֵשָה . קדוש הוא אחד מתארי ה'; וגם טהור, ההיפך מחול. קְדֵשָה, על פי מילון העברית מקראית, היא זונה במקדשי עבודה זרה (לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; דברים כ גיח).
לעולם, נעלם. לשתי המילים האלה יש שורש משותף – ע.ל.מ – אבל המשמעויות מנוגדות: לעולם – לתמיד, עד סוף כל הזמנים; ואילו נעלם – איננו, לא נראה יותר.
בְּעִבְרִית 
עלות השחר פרושו עלות השחור של הלילה ובואו של הבוקר. כך שהמשמעות של שחר ושחור זהה.
אהבתיאהבתי