עבר אחד, הווה אחד, עתידים רבים

בואו נסתכל על שלושת הזמנים:

עָבָר – הזמן שחלף, התקופה שהייתה.

הוׂוֶה – הזמן העכשווי, התקופה שבה אנחנו נמצאים עתה.

עָתִיד – הזמן שיבוא, התקופה שתהיה.

Rene Magritte, the Pleasure Principal.

נשים לב לשני דברים לשוניים הקשורים למילים האלה ולמשמעויות שלהן.

דבר ראשון: שלוש המילים האלה (במשמעותן המצוינת לעיל) אינן מופיעות במקרא.  הווה ו עתיד מופיעות לראשונה בתקופת התלמודים, ו עבר מופיעה לראשונה רק בימי הביניים. האם עובדה זאת אומרת משהו על תפיסת הזמן בתקופה המקראית? אמנם קשה לנו להיכנס לראשו של האדם המקראי ולנחש מה הייתה תפיסת הזמן שלו, אבל סביר להניח שבהעדר המושגים  עבר, הווה, ו עתיד  היא הייתה שונה מתפיסת הזמן שלנו היום.

דבר שני: למילים  עבר ו הווה (במשמעותן המצוינת לעיל) אין צורת רבים; ולמילה  עתיד יש (לדוגמה: "מגדת עתידות"). האם לעובדה הזאת יש משמעות? גם בעניין זה נראה לי שיש. אם לא נרד לרמת האלקטרון ולא נעלה למרומי תורת הקוונטים, בכל נקודת זמן בעבר היה רק מצב אחד של היקום ושל כל קטע שלו. זה נכון גם לגבי ההווה: בכל נקודת זמן עכשווית יש רק מצב יקומי-פיזיקלי אחד. לא כך המצב לגבי העתיד. אם אנחנו מסתכלים  על העתיד מנקודת מבטנו בהווה, לכל נקודת זמן עתידית יש אינסוף מצבים אפשריים (הרכבת תצא בעשר, או בעשר וחמישה, או בשעה אחרת;  הטמפרטורה בצהרים תהיה שלושים מעלות, או עשרים ותשע, או אולי שלא כך ולא כך; וכך עוד אינסוף עניינים ומצבים). ולפיכך – עבר יחיד, הווה יחיד, ועתידים עד אין מספר.