כידוע, בלשון העברית פועַל יכול לבוא בשלושה זמנים דקדוקיים: עבר, הווה ועתיד. בדרך כלל פועל שבא בזמן עבר אכן מייצג פעולה שהתרחשה בעבר, פועל שבא בהווה מייצג פעולה שמתרחשת בהווה, ופועל שבא בזמן עתיד מייצג פעולה שתתרחש מחר, בחודש הבא, אחרי החגים וכד'.
לכאורה זה הכלל, אבל למעשה הכלל הזה לא מחייב בכלל, ופועל שבא בזמן דקדוקי מסוים יכול לציין זמן התרחשות אחר; לדוגמה: הצורה "וילך" (זמן דקדוקי עתיד) מציינת למעשה התרחשות בעבר (וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'; בראשית יב ד). "אי התאמות" כאלה רווחות לרוב כבר במקרא, אבל גם בלשון זמננו. להלן סוגים שונים של אי התאמות, בלוויית דוגמאות.
פועל בזמן עבר מציין פעולה שמתרחשת בהווה. דוגמאות:
א. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס (איכה א א). ישבה, היתה – הפעולות האלה מתרחשות בזמן הווה של המספר.
ב. "הלכנו, אמר יוסי לשושנה והחל ללכת לעבר היציאה". ה"הלכנו" של יוסי מתרחש בהווה שלו, לא לעבר.
פועל בזמן עבר מציין פעולה עתידית
דוגמה: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם (יחזקאל לו כד). ולקחתי = אֶקח; הו"ו שלפני הפועל (ולקחתי) הופכת את הזמן מעבר לעתיד.
פועל בזמן עבר מציין מצב על זמני
מצב על-זמני, על פי הגדרתנו כאן, הוא מצב שמתקיים בכל זמן – עבר, הווה ועתיד. דוגמה: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם (קהלת א ה).
פועל בזמן הווה מציין פעולה שנעשתה בעבר
"זה קורה אתמול בבוקר קרוב לשעה שמונה. ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן גבר צעיר תוקף אישה מבוגרת שהולכת ברחוב. הוא חוטף את ארנקה ומתחיל לרוץ …"
המתכונת הלשונית שלפיה אירוע שהתרחש בעבר מתואר על ידי פעלים בזמן הווה רווח במיוחד בתיאורי אֶקשן, למשל כאשר אנשי משטרה או כתבים צבאיים מדווחים על אירוע דרמטי כלשהו. הדיווח בלשון הווה נותן תחושה של מוחשיות וקונקרטיות.
פועל שבא בזמן הווה מציין פעולה בעתיד. דוגמאות:
א. וַיֹּאמֶר, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן (מלכים ב' ד טז). הפועל חובקת הוא בהווה, אבל הכוונה היא לפעולה שתתרחש בעתיד.
ב. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' (מופיע הרבה פעמים במקרא).
ג. בלשון הדיבור: מחר אני הולך להסתפר.
האם יש הבדל משמעות בין "הנה ימים באים" לבין, למשל, "הנה יבואו ימים"?
ובכלל, האם השימוש בזמן הווה עבור פעולות שתתרחשנה בעתיד משנה, ולו במעט, את משמעות ההיגד? אני מציע בקשר לכך את התובנה הבאה: פעולה הנעשית בהווה היא מוחשית – אפשר לראות או לשמוע או להרגיש אותה. ואילו פעולה שתתחולל בעתיד היא מופשטת – אי אפשר לחוש אותה. לכן כאשר נוקטים זמן הווה עבור פעולה עתידית כאילו ממחישים אותה, מקרבים אותה, עושים אותה יותר רלבנטית. כשאני אומר "מחר אני הולך להסתפר" – ההליכה שלי כבר מוחלטת, כאילו כבר קיימת. וכשאני אומר "מחר אלך להסתפר" יש באמירה הזאת פחות תוקף.
פועל שבא בהווה מצין מצב על זמני. דוגמאות:
א. אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל; נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ (משלי י ה).
ב. פנסי הרחוב בשכונה שלנו דולקים משמונה בערב עד חמש בבוקר.
פועל בזמן עתיד מציין פעולה שנעשתה בעבר
דוגמה: וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה (מלכים א' יט ג). המתכונת הלשונית הזאת, המאופיינת על ידי ו' ההיפוך, שכיחה מאוד במקרא. ל-ו' יש תפקיד כפול – היא גם מחברת למה שנאמר קודם וגם הופכת את משמעות הזמן מעתיד לעבר.
פועל בזמן עתיד מציין פעולה שנעשית בהווה. דוגמאות:
א. כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ, וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם (משלי א טז). הכותב מתאר מצב קיים, לא עתידי.
ב. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל (תהילים א ג). העץ שהצדיק משוּל לו קיים ונותן את פריו עכשיו, לא בעתיד.
פועל בזמן עתיד מציין מצב על זמני. דוגמאות:
א. בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב (משלי י א).ֹ
ב. גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי (תהילים כג ד).
לאחר כל הדברים האלה יש מקום גם להסתייגויות מסוימות. במקרים רבים, אולי ברוב המקרים, ההבחנות שלעיל אכן מאבחנות נכון את זמנה של ההתרחשות (השונה מהזמן הדקדוקי); עם זאת במקרים לא מעטים הפעולה המתוארת בטקסט אינה מקבלת על עצמה זמן חד משמעי. למשל "בן חכם ישמח אב": אמרנו שהפועל בהיגד הזה מציין מצב על זמני; אבל אולי בכל זאת הוא מייצג עתיד? או אולי הווה?
במקרים כאלה, שלא מדובר בהם על דיווח היסטורי או על עדות משפטית או על הוראות פעולה – במקרים כאלה "רשאי" כל אחד להבין ולפרש על פי הבנתו וטעמו.
בְּעִבְרִית 
יפה! אולי אפשר לשלב סקירה פונקציונלית כזו עם אלמנטים נוספים שלרוב לא מוצאים ביטוי רשמי בדקדוק, כגון אספקט ומודאליות
אהבתיLiked by 1 person